ברטנורא על משנה מדות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
אֶחָד פָּתוּחַ לַחֵיל. הַפֶּתַח שֶׁבִּצְפוֹן בֵּית הַמּוֹקֵד הָיָה פָּתוּחַ לַחֵיל, וְשֶׁבִּדְרוֹמוֹ הָיָה פָּתוּחַ לָעֲזָרָה:
פִּשְׁפָּשׁ קָטָן. שַׁעַר קָטָן בְּתוֹךְ הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל:
שֶׁבּוֹ נִכְנָסִים לִבְלֹשׁ אֶת הָעֲזָרָה. שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים בְּכָל בֹּקֶר דֶּרֶךְ אוֹתוֹ פִּשְׁפָּשׁ לְחַפֵּשׂ עַל כָּל כְלֵי שָׁרֵת שֶׁבָּעֲזָרָה שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן בִּמְקוֹמָן. וְהָכִי תְּנַן בְּמַסֶּכֶת תָּמִיד [פֶּרֶק א] נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה וְכוּ', אֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָה דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח וְאֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָה דֶּרֶךְ הַמַּעֲרָב, הָיוּ בּוֹדְקִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִים לִמְקוֹם עוֹשֵׂה חֲבִתִּין, הִגִּיעוּ, אֵלּוּ וָאֵלּוּ אוֹמְרִים שָׁלוֹם הַכֹּל שָׁלוֹם, כְּלוֹמַר כָּל כְּלֵי שָׁרֵת הֵן בִּמְקוֹמָן בְּשָׁלוֹם:
לִבְלֹשׁ. תַּרְגּוּם וַיְּחַפֵּשׂ, וּבָלַשׁ: