ברטנורא על משנה מדות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים. לֹא מִפְּנֵי פַּחַד לִסְטִים וְגַנָּבִים, אֶלָּא שֶׁכָּבוֹד וּגְדֻלָּה הוּא לַבַּיִת שֶׁלֹּא יְהֵא בְּלֹא שׁוֹמְרִים, וּשְׁמִירָה זוֹ מִצְוָתָהּ כָּל הַלַּיְלָה. וְהָנֵי שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁהַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים, כְּנֶגֶד מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (במדבר ג) וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה וְגוֹ' שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת כוּ' לְמִשְׁמֶרֶת, רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה מִשְׁמָרוֹת בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. וּכְשֵׁם שֶׁבַּמִּשְׁכָּן הָיוּ אַהֲרֹן וּשְׁנֵי בָּנָיו שׁוֹמְרִים בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, אַף בְּבֵית עוֹלָמִים כֵּן:
בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ. שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת הָיוּ בְּנוּיוֹת בְּצַד שַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה. וּבֵית הַמּוֹקֵד לֹא הָיְתָה עֲלִיָּה אֶלָּא כִּפָּה, ארקוול"ט בְּלַעַ"ז, עֲשׂוּיָה בָּאָרֶץ, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּרֵישׁ מַסֶּכֶת תָּמִיד:
וְהַלְּוִיִּם בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד מָקוֹם. שֶׁבְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת הָיוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹר הַמִּקְדָּשׁ. כְּדִכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, לְמִזְרַח הַלְוִיִּם שִׁשָּׁה, לִצְפוֹנָהּ לְיוֹם אַרְבָּעָה, לְנֶגְבָּהּ לְיוֹם אַרְבָּעָה, וְלָאֲסוּפִים שְׁנַיִם שְׁנַיִם, לְפַרְבָר לַמַּעֲרָב אַרְבָּעָה לַמְּסִלָּה, שְׁנַיִם לְפַרְבָר, הֲרֵי כָּאן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת, שְׁלֹשָׁה מֵהֶן הָיוּ לַכֹּהֲנִים כְּדַאֲמַרַן בְּרֵישָׁא, וְעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַלְוִיִּם. וְאַף עַל גַּב דִּקְרָא לֹא אָמַר אֶלָּא לְוִיִּם, כֹּהֲנִים נַמִּי קְרוּיִין לְוִיִּם, דִּכְתִיב (יחזקאל מד) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק:
חֲמִשָּׁה. שׁוֹמְרִים, עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת:
וְאַרְבָּעָה. שׁוֹמְרִים אֲחֵרִים עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתָיו:
מִתּוֹכוֹ. מִבִּפְנִים לְחוֹמַת הַר הַבַּיִת:
עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי עֲזָרָה. הַאי תַּנָּא סָבַר חֲמִשָּׁה שְׁעָרִים בִּלְבַד הָיוּ לָעֲזָרָה. וַאֲפִלּוּ לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר לְקַמָּן שִׁבְעָה שְׁעָרִים הָיוּ, מוֹדֶה שֶׁלֹּא הָיָה מִשְׁמָר אֶלָּא עַל חֲמִשָּׁה:
עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתֶיהָ מִבַּחוּץ. לְפִי שֶׁאֵין יְשִׁיבָה בַּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד, וְלֹא הָיָה אֶפְשָׁר לַשּׁוֹמֵר לִשְׁמֹר בַּעֲמִידָה כָּל הַלַּיְלָה, לְפִיכָךְ הָיוּ הַשּׁוֹמְרִים בְּפִנּוֹת הָעֲזָרָה וְכֵן הַשּׁוֹמְרִים בְּשַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה שׁוֹמְרִים מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִין בִּישִׁיבָה. וְאַסְמְכוּהָ אַקְּרָא, דִּכְתִיב שְׁנַיִם לְפַרְבָר, כְּלַפֵּי בָּר, כְּלוֹמַר חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה: