ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יג · משנה יא
הַכֹּל מַעֲלִין. אֶת כְּל בְּנֵי בֵיתוֹ אָדָם כּוֹפֶה לַעֲלוֹת עִמּוֹ לִירוּשָׁלַיִם, וַאֲפִלּוּ אִם קָנָה עֶבֶד עִבְרִי יֵלֵךְ הָעֶבֶד אַחֲרָיו עַל כָּרְחוֹ, וַאֲפִלּוּ מִנָּוֶה הַיָּפֶה לְנָוֶה הָרַע, וַאֲפִלּוּ מֵעִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל לְעִיר שֶׁרֻבָּהּ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים:
וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. וְאֵין מוֹצִיאִין שׁוּם אָדָם:
אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים. אִם הוּא אוֹמֵר לַעֲלוֹת וְהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת, תֵּצֵא בְּלֹא כְתֻבָּה. וְאִם הִיא אוֹמֶרֶת לַעֲלוֹת וְהוּא אוֹמֵר שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
קַפּוֹטְקִיָּא. הִיא כַּפְתּוֹר. וְקוֹרִין לָהּ בַּעֲרָבִי דמא"ת. וּמְעוֹתֶיהָ גְּדוֹלוֹת וְשׁוֹקְלוֹת יוֹתֵר מִשֶּׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם דִּכְתֻבַּת אִשָּׁה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הֵקֵלּוּ בָהּ לִפְרֹעַ אוֹתָהּ בַּפָּחוּת שֶׁבַּמָּעוֹת. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר כְּתֻבָּה דְּאוֹרַיְתָא, וּמִשּׁוּם הָכִי אָזֵיל בָּהּ לְחֻמְרָא. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ:
סוף הספר