ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה ד
כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית אָבִיהָ. וְהַיּוֹרְשִׁים נָתְנוּ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ שָׁם:
גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ. כְּשֶׁתִּרְצֶה:
שֶׁתַּעֲשֶׂה טוֹבָה. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, נוֹתֶנֶת לֶחֶם וּמֶלַח לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ כְּדֵי כְתֻבָּתָהּ:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא הֻזְכְּרוּ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה לְהַפְסִידָהּ כְּתֻבָּתָהּ בִּשְׁבִיל הַטּוֹבָה שֶׁתַּעֲשֶׂה מִנִּכְסֵי הַיְתוֹמִים, אֶלָּא לְעִנְיַן הַמְּחִילָה הֻזְכְּרוּ, דְּהוֹאִיל וְשָׁתְקָה וְלֹא תָבְעָה כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ מָחֲלָה, הִלְכָּךְ כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית בַּעְלָהּ אֵין שְׁתִיקָתָהּ מְחִילָה, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתָהּ הִיא בּוֹשָׁה לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ, אֲבָל בְּבֵית אָבִיהָ מִשֶּׁשָּׁתְקָה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים מְחִילָה הִיא:
מֵתָה, יוֹרְשֶׁיהָ מַזְכִּירִין כְּתֻבָּתָהּ. כְּלוֹמַר צְרִיכִין לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. וְדַוְקָא כְּשֶׁנִּשְׁבְּעָה עַל כְּתֻבָּתָהּ קֹדֶם שֶׁמֵּתָה הוּא דְיוֹרְשֶׁיהָ יְכוֹלִים לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ. אֲבָל אִם לֹא נִשְׁבְּעָה עַל כְּתֻבָּתָהּ, אֵין יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשִׁים מִכְּתֻבָּתָהּ כְּלוּם, שֶׁאֵין אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָה לְבָנָיו: