ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה א
הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ. בִּשְׁטָר וְקִנְיָן, אוֹ שֶׁאָמַר לְעֵדִים אַתֶּם עֵדַי שֶׁאֲנִי מְחַיֵּב עַצְמִי לָזוּן אֶת בִּתָּהּ שֶׁיֶּשׁ לָהּ מֵאִישׁ אַחֵר:
לִכְשֶׁתָּבֹא אֶצְלִי. כְּלוֹמַר אִם הָיִיתִי מְקַיֵּם אֶת אִמָּהּ הָיִיתִי זָנָהּ:
מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם שֶׁאִמָּהּ שָׁם. דְּקַיְמָא לָן בַּת אֵצֶל אִמָּהּ בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה כָּל זְמַן שֶׁהָאֵם רוֹצָה, וְהַבֵּן עַד שֵׁשׁ שָׁנִים אֵצֶל אִמּוֹ, וְחַיָּב הָאָב לְפַרְנְסוֹ וְהוּא אֵצֶל אִמּוֹ אִם הָאֵם רוֹצָה: