ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ו
וְכָתְבָה רִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ וְכוּ'. וּכְגוֹן שֶׁקָּנוּ מִיָּדָהּ. וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ, וְתֵימָא נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי. וּמְשָׁנֵי, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר הַבַּעַל שָׂדֶה זוֹ לְאִישׁ אַחֵר קֹדֶם לָזֶה וְלֹא רָצְתָה הָאִשָּׁה לַחְתֹּם לוֹ, וְלָזֶה חָתְמָה, דְּאִם אִיתָא דְנַחַת רוּחַ עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ הָיְתָה חוֹתֶמֶת לָרִאשׁוֹן:
פְּשָׁרָה. בִּצּוּעַ. לֹא כֻלּוֹ לָזֶה וְלֹא כֻלּוֹ לָזֶה. וּלְשׁוֹן פּוֹשְׁרִין הוּא, לֹא חַמִּים וְלֹא קָרִים:
וְכֵן בַּעַל חוֹב. וּשְׁנֵי לָקוֹחוֹת. רְאוּבֵן נוֹשֶׁה בְשִׁמְעוֹן מָנֶה וְלוֹ שְׁתֵּי שָׂדוֹת, וּמְכָרָן לִשְׁנַיִם זוֹ בַּחֲמִשִּׁים וְזוֹ בַּחֲמִשִּׁים, וְכָתַב בַּעַל חוֹב לְלוֹקֵחַ שֵׁנִי דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ, בַּעַל חוֹב נוֹטֵל מִיַּד הָרִאשׁוֹן, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ הִנַּחְתִּי לְךָ מָקוֹם שֶׁתִּגְבֶּה מִמֶּנּוּ, שֶׁחוֹבוֹ כְּנֶגֶד שְׁנֵיהֶם, וְלוֹקֵחַ רִאשׁוֹן מוֹצִיא מִיַּד הַשֵּׁנִי, וּבַעַל חוֹב חוֹזֵר וּמוֹצִיא אַף זוֹ מִן הָרִאשׁוֹן, וְלוֹקֵחַ שֵׁנִי מִבַּעַל חוֹב, וְחוֹזְרִין חֲלִילָה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְשָׁרָה:
וְכֵן אִשָּׁה בַעֲלַת חוֹב. שֶׁהָיָה לָהּ כְּתֻבָּתָהּ עַל בַּעְלָהּ וּמָכַר שְׁתֵּי שְׂדוֹתָיו לִשְׁנַיִם וְאֵין בִּשְׁנֵיהֶם אֶלָּא כְּדֵי כְתֻבָּתָהּ, וְכָתְבָה לַשֵּׁנִי דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ, הָאִשָּׁה מוֹצִיאָה מִיַּד לוֹקֵחַ רִאשׁוֹן, וְהוּא מִן הַשֵּׁנִי, וְהַשֵּׁנִי מִן הָאִשָּׁה [וְהָאִשָּׁה מִן הָרִאשׁוֹן] וְלוֹקֵחַ רִאשׁוֹן מִיַּד הַשֵּׁנִי, וְחוֹזְרִים חֲלִילָה: