ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ו
מַה שֶּׁרָאוּי לִתֵּן לָהּ. עִשּׂוּר נְכָסִים:
אִם הִשִּׂיא. הָאָב בְּחַיָּיו:
אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה יִנָּתֵן וְכוּ'. בֵּין שֶׁהוּא פָּחוּת מֵעִשּׂוּר בֵּין שֶׁהוּא יוֹתֵר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָזְלִינַן בָּתַר אֻמְדָן דַּעְתֵּיהּ דְּאָב. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל אֻמְדָן דַּעְתּוֹ שֶׁל אָב, יָהֲבִינַן לָהּ עִשּׂוּר נְכָסִים דְּמִשְׁתַּכְּחֵי הַשְׁתָּא בִּשְׁעַת נִשּׂוּאֶיהָ מִמְּקַרְקְעֵי. אֲבָל מִמְּטַלְטְלֵי אֵין לָהּ עִשּׂוּר. וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּבַזְּמַן הַזֶּה מִמְּטַלְטְלֵי נַמִּי אִית לָהּ עִשּׂוּר. וְאִם נִשֵּׂאת וְלֹא תָבְעָה מִן הַיּוֹרְשִׁים, תּוֹבַעַת לְאַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת, וְלֹא אָמְרִינַן אַחוֹלֵי אַחֲלָה גַּבַּיְהוּ. וְדַוְקָא כְּשֶׁהָיְתָה נִזּוֹנִית מִנִּכְסֵי אָבִיהָ, אֲבָל אִם פָּסְקוּ הַיּוֹרְשִׁים מִלָּתֵת לָהּ מְזוֹנוֹת [אַחוֹלֵי אַחֲלָה אֶלָּא אִם כֵּן מָחֲתָה]. וְאִם הָיְתָה בוֹגֶרֶת שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת וְלֹא תָבְעָה מַה שֶּׁרָאוּי לָהּ לִנְדֻנְיָתָהּ מִנִּכְסֵי אָבִיהָ, אַחוֹלֵי אַחֲלָה גַּבֵּי יוֹרְשִׁים וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לִתְבֹּעַ עוֹד, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵיהֶם: