ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה א
מְצִיאַת הָאִשָּׁה. וִירֻשָּׁתָהּ. אִם נָפְלָה לָהּ יְרֻשָּׁה:
הוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְהַקֶּרֶן שֶׁלָּהּ:
וּפְגָמָהּ. חַבָּלָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ פְּחַת דָּמִים שֶׁשָּׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה הָיְתָה יָפָה לִמָּכֵר בַּשּׁוּק וְכַמָּה הִיא שָׁוָה עַכְשָׁיו:
וּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי. שֶׁהַבֹּשֶׁת שֶׁלּוֹ. וְעוֹד, שֶׁנִּמְאֶסֶת עָלָיו וְהוּא סוֹבְלָהּ:
יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. בְּחַיֶּיהָ, וְהַקֶּרֶן שֶׁלָּהּ לִכְשֶׁיָּמוּת אוֹ יְגָרְשֶׁנָּה. וְאִם תָּמוּת הִיא, יוֹרְשָׁהּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: