ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
נַעֲרָה. וְהַצַּעַר בַּתְּפוּסָה. וְהַצַּעַר נַמִּי לְאָבִיהָ בַּאֲנוּסָה:
מֵת הָאָב. מִשֶּׁעָמְדָה בַדִּין בְּנַעֲרוּתָהּ, בֵּין בָּגְרָה קֹדֶם מִיתָה בֵּין לֹא בָגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין, דְּכֵיוָן דְּעָמְדָה בַדִּין זָכָה בָהֶן אָב:
לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בַּדִּין וְכוּ'. כֵּיוָן דְּלֹא עָמַד בַּדִּין לָאו מָמוֹן הוּא לְהוֹרִישׁוֹ לְבָנָיו:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַף עַל פִּי שֶׁעָמְדָה בַּדִּין לֹא הֲוֵי מָמוֹן דְּאָב לְהוֹרִישׁוֹ לְבָנָיו עַד דְּמָטֵי לִידֵיהּ, דִּכְתִיב (דברים כב) וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף, לֹא זִכְּתָה תּוֹרָה לָאָב אֶלָּא מִשְּׁעַת נְתִינָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. שֶׁעָשְׂתָה בְּחַיֵּי אָבִיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבְתָה, כְּגוֹן שְׂכַר פְּעֻלָּה:
וּמְצִיאָתָהּ. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, מְצִיאָתָהּ מִמַּאן גַּבְיָא. וּמְשָׁנֵי, הָכִי קָאָמַר, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ כִּמְצִיאָתָהּ, מַה מְּצִיאָתָהּ בְּחַיֵּי הָאָב לָאָב אַחַר מִיתַת הָאָב לְעַצְמָהּ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין הָאַחִים זוֹכִים בְּמַה שֶּׁמָּצְאָה הַבַּת לְאַחַר מִיתַת הָאָב, כָּךְ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ בְּחַיֵּי הָאָב לָאָב, וְזָכוּ בָהֶן הָאַחִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבְתָה שְׂכַר פְּעֻלָּתָהּ. אֲבָל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלְּאַחַר מִיתַת הָאָב לְעַצְמָהּ, וְאֵין לָאַחִין זְכוּת בְּמַעֲשֵׂי יְדֵי הַבַּת שֶׁעוֹשָׂה לְאַחַר מִיתַת הָאָב: