ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ו
שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּשְׁבּוּ. שֶׁיֵּשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבּוּ:
שֶׁמְּעִידוֹת זוֹ אֶת זוֹ. כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת חֲבֶרְתִּי טְהוֹרָה:
הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת. דְּבִשְׁבוּיָה הֵקֵלּוּ לְהַכְשִׁיר עֵד אֶחָד וַאֲפִלּוּ עֶבֶד וַאֲפִלּוּ אִשָּׁה וַאֲפִלּוּ קָטָן מֵסִיחַ לְפִי תֻמּוֹ. וּבִלְבָד שֶׁיָּעִיד הָעֵד שֶׁלֹּא פֵרַשׁ מִמֶּנָּה מִשָּׁעָה שֶׁנִּשְׁבֵּית עַד שֶׁיָּצְאָה מֵרְשׁוּת הַגּוֹיִם: