ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה. וְתוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ:
הוּא אוֹמֵר. קָאֵי אַנִּתְגָּרְשָׁה. וְאִי אַנִּתְאַרְמְלָה, הַיּוֹרְשִׁים אוֹמְרִים אַלְמָנָה נְשָׂאָךְ אָבִינוּ וְאֵין לָךְ אֶלָּא מָנֶה:
הִנּוּמָא. אִיכָּא מַאן דְּאָמַר חֻפָּה שֶׁל הֲדַס שֶׁעוֹשִׂים לַבְּתוּלוֹת. וְאִיכָּא מַאן דְּאָמַר צָעִיף שֶׁנּוֹתְנִים עַל הָעֵינַיִם וּמִתְנַמְנֶמֶת בּוֹ:
וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. שַׂעֲרָהּ עַל כְּתֵפָהּ. כָּךְ הָיוּ נוֹהֲגִים לְהוֹצִיא הַבְּתוּלוֹת מִבֵּית אֲבִיהֶן לְבֵית הַחֲתוּנָה:
אַף חִלּוּק קְלָיוֹת. בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא הָיוּ נוֹהֲגִים לְחַלֵּק קְלָיוֹת בְּנִשּׂוּאֵי הַבְּתוּלוֹת. וְאִי לֵיכָּא סַהֲדֵי שֶׁעָשׂוּ בְנִשּׂוּאֶיהָ כְּמִנְהַג נִשּׂוּאֵי הַבְּתוּלוֹת, וּשְׁטַר הַכְּתֻבָּה אָבַד, בַּעַל מְהֵימָן וְאֵינָהּ גוֹבָה אֶלָּא מָנֶה: