ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ט
מַה טִּיבוֹ שֶׁל עֻבָּר זֶה וְכוּ'. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת, וּכְשֵׁרִים לַכְּהֻנָּה הִיא וּבִתָּהּ. אֲבָל לְעִנְיַן יְרוּשָׁה לֹא אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁזֶּה הָעֻבָּר יִירָשֶׁנּוּ. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּכָל הָנֵי בָּבֵי דְמַתְנִיתִין. וַאֲפִלּוּ הָכִי לְכַתְּחִלָּה לֹא תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה לֹא הַמְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד וְלֹא הַמְעֻבֶּרֶת, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מְיֻחָסִים וְנִבְעֲלָה זֹאת הָאִשָּׁה מֵאֶחָד מֵהֶם שֶׁפֵּרַשׁ חוּץ לָעִיר וּבָעַל, דְּאָמְרִינַן כָּל דְּפָרֵישׁ מֵרֻבָּא פָּרֵישׁ, וְאָז תִּנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה לַכְּהֻנָּה בֵּין הִיא בֵּין בִּתָּהּ: