ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֶךָ. מָטָר סוֹחֵף בָּא עַל שָׂדְךָ וְהִפְסִידָהּ, כְּלוֹמַר מַזָּלְךָ גָּרַם וְתֶן לִי כְּתֻבָּתִי:
וְהָיָה מִקָּחִי מֶקַּח טָעוּת. וְאֵין לָךְ כְּתֻבָּה מִמֶּנִּי:
נֶאֱמֶנֶת. וּמַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁכֵּן הוּא כִדְבָרֶיהָ, וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. וְכֵן הֲלָכָה. וְאִי אָמְרָה בְּתוּלָה מְצָאָנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, דְּהֵימְנוּהוּ רַבָּנָן לַבַּעַל וַאֲפִלּוּ בְּלֹא שְׁבוּעָה, דַּחֲזָקָה אֵין אָדָם טוֹרֵחַ בִּסְעֻדָּה וּמַפְסִידָהּ: