ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ה
חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק. כְּגוֹן שֶׁיָּלְדָה וְאֵין יוֹדְעִים אִם מִין חִיּוּב אִם מִין פְּטוּר:
מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁירַתָּהּ לֶאֱכֹל בַּזְּבָחִים. דִּמְחֻסֶּרֶת כַּפָּרָה הִיא מִסָּפֵק, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים עַד שֶׁתָּבִיא כַּפָּרָתָהּ:
מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע לָהּ. שֶׁלֹּא יָלְדָה:
הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר. בְּדִין הוּא דְּמֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה, דְּחֻלִּין גְּמוּרִים הִיא, דְּמִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁחֲטָה בָּעֲזָרָה לֵיכָּא לְמֵיסַר, דְּלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שְׁחִיטָה, אֲבָל מְלִיקָה לֹא. אֲבָל רַבָּנָן גָּזְרוּ דַּאֲסוּרָה בַּהֲנָאָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ נֶהֱנִין מֵחַטַּאת הָעוֹף סָפֵק. וְחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת, דְּשֶׁמָּא חֻלִּין הִיא וּנְבֵלָה הִיא, דִּמְלִיקָה נְבֵלָה בְּחֻלִּין. וַאֲסוּרָה נַמִּי בַּהֲנָאָה, דְּשֶׁמָּא קֹדֶשׁ הִיא וְקֹדֶשׁ שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל אָסוּר בַּהֲנָאָה: