ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה א
הַמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי. יֵצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר. עִם שְׁאָר צֹאנוֹ, כְּחֻלִּין גְּמוּרִים. דְּסָבַר רַבִּי מֵאִיר, כֵּיוָן דְּלֹא צָרִיךְ לֵיהּ לֹא מַקְדִּישׁ לֵיהּ:
יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. דְּמִתּוֹךְ שֶׁלִּבּוֹ נוֹקְפוֹ בִּשְׁעַת הַהַפְרָשָׁה וּמִתְיָרֵא מִסְּפֵק הַחֵטְא, גָּמַר וּמַקְדִּישׁ לֵיהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ, הִלְכָּךְ יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה לְהָבִיא מֵהֶן עוֹלַת נְדָבָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
הַדָּם יִשָּׁפֵךְ. לָאַמָּה (שבמקדש) [שֶׁבָּעֲזָרָה]:
לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וְאַף עַל גַּב דְּחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה טְעוּנִים קְבוּרָה, הַאי הָוֵי כְּזֶבַח פָּסוּל שֶׁטָּעוּן שְׂרֵפָה:
נִזְרַק הַדָּם. קֹדֶם שֶׁנּוֹדַע לוֹ:
יֵאָכֵל. הַבָּשָׂר. דְּרַחֲמָנָא אָמַר (ויקרא ה) וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ, בִּשְׁעַת סְלִיחָה לֹא תְּהֵא יְדִיעָה. וְהָכָא נַמִּי בִּשְׁעַת זְרִיקַת הַדָּם דְּהַיְנוּ שְׁעַת סְלִיחָה לֹא הָיְתָה יְדִיעָה, וַהֲרֵי גָּמַר כָּל כַּפָּרַת סְפֵקוֹ, וַהֲוָה לֵיהּ אָשָׁם תָּלוּי כָּשֵׁר:
אֲפִלּוּ הַדָּם בַּכּוֹס יִזָּרֵק. דְּסָבַר רַבִּי יוֹסֵי כְּלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין אֶת הַפָּסוּל לִקָּרֵב, וְכָל הָעוֹמֵד לִזָּרֵק כְּזָרוּק דָּמֵי, וְהָוֵי כְּאִלּוּ נִזְרַק הַדָּם כְּבָר קֹדֶם שֶׁהָיְתָה לוֹ יְדִיעָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: