ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
אַרְבַּע חַטָּאוֹת. חַד מִשּׁוּם חֵלֶב, וְחַד מִשּׁוּם אוֹכֵל קֹדֶשׁ בְּטֻמְאָה, וְחַד מִשּׁוּם נוֹתָר, וְחַד מִשּׁוּם יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהָא דְּקַיְמָא לָן בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ דְּאֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר, הָנֵי מִילֵי בְּאִסּוּר גְּרֵידָא, כְּגוֹן הָאוֹכֵל נְבֵלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אֵינוֹ חַיָּב מִשּׁוּם נְבֵלָה לְפִי שֶׁהוּא אִסּוּר גְּרֵידָא שֶׁאֵינוֹ לֹא כּוֹלֵל וְלֹא מוֹסִיף. אֲבָל הָכָא, אָדָם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה טָהוֹר, הָיָה אָסוּר בַּחֵלֶב וּמֻתָּר בִּשְׁאָר בָּשָׂר שֶׁל קָדָשִׁים. נַעֲשָׂה טָמֵא, מִגּוֹ דְנֶאֱסַר בִּשְׁאָר חֲתִיכוֹת שֶׁל בְּשַׂר קָדָשִׁים מִשּׁוּם טֻמְאָה, אִתְּסַר נַמִּי בַּחֵלֶב אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה מִתְּחִלָּה, וְהַיְנוּ אִסּוּר כּוֹלֵל, שֶׁהָאִסּוּר הָאַחֲרוֹן כּוֹלֵל וְאוֹסֵר דְּבָרִים אֲחֵרִים עַל הָאָדָם שֶׁהָיוּ מֻתָּרִים לוֹ מִתְּחִלָּה. וּמִיהוּ לֹא אִתּוֹסַף אִסּוּרָא אַחֶפְצָא, אֶלָּא אַגַּבְרָא אִתּוֹסַף אִסּוּרָא לְגַבֵּי אַחֲרִינֵי וְגָרֵיר וְכָיֵיל נַמִּי לְהַאי בְּאִסּוּרֵיהּ. נַעֲשָׂה זֶה הַחֵלֶב נוֹתָר, הַיְנוּ אִסּוּר מוֹסִיף, דְּמֵעִקָּרָא לְהֶדְיוֹט אָסוּר וּלְגָבוֹהַּ שָׁרֵי, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה נוֹתָר נוֹסַף אִסּוּר עַל הַחֲתִיכָה עַצְמָהּ לֵאָסֵר אֲפִלּוּ לְגָבוֹהַּ. וּמִתּוֹךְ שֶׁחָל עָלֶיהָ שֵׁם אִסּוּר נוֹתָר לְאָסְרָהּ לְגָבוֹהַּ, חָל עָלֶיהָ נַמִּי שֵׁם נוֹתָר לְגַבֵּי הֶדְיוֹט לְהִתְחַיֵּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם נוֹתָר, אַף עַל גַּב דִּבְלָאו הָכִי הָיְתָה אֲסוּרָה לְהֶדְיוֹט. חָל עָלֶיהָ יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִגּוֹ דְּאִתּוֹסַף אִסּוּרָא לְגַבֵּי גַּבְרָא לְאָסְרוֹ בְּחֻלִּין שֶׁהָיוּ מֻתָּרִים לוֹ קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים, גּוֹרֵר וְכוֹלֵל נַמִּי לְהַאי חֵלֶב שֶׁל מֻקְדָּשִׁים בַּהֲדֵיהּ לְהִתְחַיֵּב עָלָיו מִשּׁוּם יוֹם הַכִּפּוּרִים:
וְאָשָׁם אֶחָד. אֲשַׁם מְעִילוֹת עַל שֶׁנֶּהֱנָה מִן הֶקְדֵּשׁ בְּשׁוֹגֵג. וְאַף זֶה אִסּוּר מוֹסִיף, דְּאִתּוֹסַף אִסּוּרָא עַל חֶפְצָא, דְּקֹדֶם דְּהִקְדִּישָׁהּ הָיָה חֵלֶב זֶה אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמֻתָּר בַּהֲנָאָה, אַקְדְּשַׁהּ, נֶאֶסְרָה אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה, וּמִתּוֹךְ שֶׁחָל שֵׁם הֶקְדֵּשׁ עַל הַחֵלֶב לְאָסְרוֹ בַּהֲנָאָה, חָל עָלָיו נַמִּי לְהִתְחַיֵּב בַּאֲכִילָתוֹ מִשּׁוּם נֶהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ:
אִם הָיָה בְּשַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ בְפִיו. כְּשֶׁהָיָה אוֹכְלוֹ:
חַיָּב. גַּם עַל הַהוֹצָאָה. וּבַגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּהָכִי קָאָמַר, אִם הָיָה יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ, חַיָּב שְׁתַּיִם עַל הַהוֹצָאָה, מִשּׁוּם שַׁבָּת וּמִשּׁוּם יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁשְּׁנֵיהֶם בָּאִים כְּאֶחָד, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקָּדַשׁ הַיּוֹם לְשַׁבָּת קָדַשׁ נַמִּי לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּכְשֵׁם שֶׁעֵרוּב וְהוֹצָאָה לְשַׁבָּת כָּךְ עֵרוּב וְהוֹצָאָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאִסּוּר חָל עַל אִסּוּר בְּאִסּוּר בַּת אַחַת:
אֵינוֹ מִן הַשֵּׁם. כְּלוֹמַר תַּנָּא לֹא קָחֲשִׁיב אֶלָּא חַטָּאוֹת הַבָּאוֹת מִפְּנֵי אֲכִילָה, וְהַאי מִפְּנֵי הוֹצָאָה הוּא: