ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה א
אָמְרוּ לוֹ. אֲפִלּוּ אֶחָד אוֹמֵר לוֹ אָכַלְתָּ חֵלֶב וְהוּא שׁוֹתֵק וְאֵינוֹ מַכְחִישׁוֹ:
מֵבִיא חַטָּאת. עַל פִּיו:
שְׁנַיִם אוֹמְרִים לוֹ אָכַלְתָּ חֵלֶב. וַאֲפִלּוּ מֵאָה. וְהוּא מַכְחִישָׁם וְאוֹמֵר בָּרִי לִי שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי, אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל פִּיהֶם, דִּכְתִיב (ויקרא ד) אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ, וְלֹא שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ אֲחֵרִים:
רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
אִם הֱבִיאוּהוּ שְׁנַיִם כוּ'. כְּגוֹן אִם הֵעִידוּ עָלָיו שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ:
אִם יִרְצֶה לוֹמַר מֵזִיד הָיִיתִי. אִם הָיָה רוֹצֶה לִפְטֹר עַצְמוֹ בְּשֶׁקֶר הָיָה יָכוֹל לוֹמַר מֵזִיד הָיִיתִי, וּמֵזִיד פָּטוּר מִקָּרְבָּן: