ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה. דִּכְתִיב (ויקרא יט) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם וְגוֹ' עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, וַהֲוָה מָצֵי לְמִכְתַּב עַל חַטָּאתוֹ וְלִשְׁתֹּק, מַאי אֲשֶׁר חָטָא, לְרַבּוֹת חַטָּאִים הַרְבֵּה. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁבָּא בִּיאוֹת הַרְבֵּה עַל שִׁפְחָה אַחַת, אֲבָל בָּא עַל שְׁפָחוֹת הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּב עַל כָּל שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה, דִּכְתִיב וְהִיא שִׁפְחָה, לְחַיֵּב עַל כָּל שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה:
וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא טֻמְאוֹת הַרְבֵּה. כְּשֶׁנִּטְמָא בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי טֻמְאָתוֹ לֹא צְרִיכָא לְמֵימַר דְּאֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד, דְּטֻמְאָה אֲרִיכְתָּא הִיא. כִּי צְרִיכָא לְנִטְמָא בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא יוֹם תִּגְלַחְתּוֹ. וְסָבַר הַאי תַּנָּא דִּקְרָא דִּכְתִיב (במדבר ו) וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁהוּא יוֹם תִּגְלַחְתּוֹ קָאָמַר, שֶׁנְּזִירוּת טָהֳרָה חָלָה עָלָיו בְּאוֹתוֹ יוֹם, וְהַשְׁתָּא סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא כִּי נִטְמָא תְּרֵי זִמְנֵי בַּשְּׁבִיעִי הֲווּ לְהוּ טֻמְאוֹת הַרְבֵּה, דְּהָא הִתְחִילָה נְזִירוּת דְּטָהֳרָה, וְלִחַיַּב שְׁתֵּי קָרְבָּנוֹת, קָמַשְׁמַע לָן דִּלְעִנְיַן קָרְבָּן לֹא מִחַיַּב אֶלָּא חַד, דְּלֹא אֲתָא זֶה לַשָּׁעָה הָרְאוּיָה לְקָרְבָּן, דְּאַף עַל גַּב דִּנְזִירוּת טָהֳרָה אַתְחֲלָה לַהּ מִיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁעָה הָרְאוּיָה לְקָרְבָּן אֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי:
הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים הַרְבֵּה. דִּכְתִיב (במדבר ה) זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת, תּוֹרָה אַחַת לִקְנָאוֹת הַרְבֵּה:
וּמְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע נְגָעִים הַרְבֵּה. כְּגוֹן שֶׁנִּתְנַגַּע וְנִתְרַפָּא נִתְנַגַּע וְנִתְרַפָּא פְּעָמִים הַרְבֵּה, אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל כֻּלָּם, דִּכְתִיב (ויקרא יד) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, תּוֹרָה אַחַת לַמְּצֹרָע פְּעָמִים הַרְבֵּה:
הֵבִיא צִפֳּרִים וְנִתְנַגַּע. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּהָכִי קָתָנֵי, לֹא עָלוּ צִפֳּרִים לְהִקָּבַע בַּעֲנִיּוּת וּבַעֲשִׁירוּת. שֶׁאִם הָיָה עָנִי בִּשְׁעַת [הֲבָאַת] צִפֳּרִים וְהֶעֱשִׁיר קֹדֶם שֶׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ, צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר. וְאִם הָיָה עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, מֵבִיא קָרְבַּן דַּלּוּת עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ. דְּבָתַר חַטָּאת אָזְלִינַן, בֵּין בַּעֲנִיּוּת בֵּין בַּעֲשִׁירוּת, דִּכְתִיב (שם) אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ, כְּשֶׁלֹּא תַשִּׂיג יָדוֹ בִּשְׁעַת טָהֳרָתוֹ יָבִיא בְּדַלּוּת וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱשִׁיר אַחַר כֵּן, וְהַאי טָהֳרָתוֹ הַיְנוּ חַטָּאת שֶׁהוּא כַּפָּרָתוֹ:
עַד שֶׁיָּבִיא אֲשָׁמוֹ. דִּבְטָהֳרָתוֹ, אֲשָׁמוֹ מַשְׁמַע, שֶׁנּוֹתֵן מִדָּמוֹ עַל בְּהוֹנוֹתָיו וּמַכְשִׁירוֹ לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: