ברטנורא על משנה כריתות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כַפָּרָה. שֶׁמְּבִיאִין כַּפָּרָה וְלֹא עַל חֵטְא אֶלָּא לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים:
וְהַמְצֹרָע. וְהָא דְּלָא חֲשִׁיב נַמִּי וְהַמְצֹרַעַת כִּי הֵיכִי דַּחֲשִׁיב זָב וְזָבָה, לְפִי שֶׁזָּב וְזָבָה עִקַּר טֻמְאָתָן חֲלוּקָה, שֶׁזָּב מְטַמֵּא בִּרְאִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּיוֹם אֶחָד, טָמֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן, וְזָבָה אֵינָהּ מְבִיאָה קָרְבָּן עַד שֶׁתִּרְאֶה בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הִלְכָּךְ חַשְׁבִינְהוּ לְתַרְתֵּי, אֲבָל מְצֹרָע וּמְצֹרַעַת אֵין עִקַּר טֻמְאָתָן חֲלוּקָה, דִּשְׁנֵיהֶם שִׁעוּר טֻמְאָתָן בְּכַגְּרִיס:
גֵּר מְחֻסַּר כַּפָּרָה. וְתַנָּא קַמָּא סָבַר, גֵּר כֵּיוָן שֶׁמָּל וְטָבַל מֻתָּר לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים, וְאֵין קָרְבָּן מְעַכְּבוֹ אֶלָּא מִלָּבֹא בַּקָּהָל, הִלְכָּךְ לָא חֲשִׁיב לֵיהּ בִּכְלַל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה:
עַד שֶׁיִּזָּרֵק עָלָיו הַדָּם. אִם הֵבִיא קָרְבַּן בְּהֵמָה. וְאִם עוֹלַת הָעוֹף הֵבִיא, עַד שֶׁיִּתְמַצֶּה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ:
וְנָזִיר לְיֵינוֹ וּלְתִגְלַחְתּוֹ. קָרְבַּן נָזִיר מַתִּיר לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְתִגְלַחַת וּלְהִטָּמֵא לְמֵתִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלְמוּ יְמֵי נִזְרוֹ אֵינוֹ מֻתָּר בְּיַיִן וּבְתִגְלַחַת וּלְהִטָּמֵא לְמֵתִים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן. וְתַנָּא קַמָּא לָא חֲשִׁיב נָזִיר, דְּלֹא תָּנֵי אֶלָּא הָנָךְ דִּלְאִשְׁתְּרוֹיֵי בַּקָּדָשִׁים, וְנָזִיר דְּמַיְתֵי קָרְבָּן, לְאִשְׁתְּרוֹיֵי בְּיַיִן דְּחֻלִּין הוּא: