ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ל · משנה ד
צְלוֹחִית. כְּעֵין צְלוֹחִיּוֹת שֶׁל זְכוּכִית שֶׁלָּנוּ שֶׁיֶּשׁ לָהֶן צַוָּאר אָרֹךְ:
שֶׁנִּטַּל פִּיהָ. שֶׁנִּטַּל צַוָּארָהּ:
וּבִגְדוֹלָה. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִנָּטֵל בְּיָדוֹ אַחַת אֶלָּא בִשְׁתֵּי יָדָיו קְרוּיָה גְדוֹלָה, וְשֶׁיְּכוֹלָה לִנָּטֵל בְּיָדוֹ אַחַת קְרוּיָה קְטַנָּה:
שֶׁל פַּלְיָטוֹן. שֶׁל שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן:
טְהוֹרָה. דְּתוּ לֹא חַזְיָא לִמְלַאכְתָּהּ:
מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹרַחַת אֶת הַיָּד. הַבָּא לָתֵת יָדוֹ לְתוֹכָהּ לָקַחַת מִן הַפַּלְיָטוֹן לְהָרִיחַ בּוֹ, יָדוֹ נִסְרֶכֶת וְנִשְׂרֶטֶת וְנִקְרַעַת, סוֹרַחַת, כְּמוֹ סוֹרֶכֶת בְּכָ"ף, לְשׁוֹן סִרְכָא:
לְגִינִין גְּדוֹלִים. כְּמוֹ כַדִּין גְּדוֹלִים:
מְתַקְּנָן לִכְבָשִׁים. שֶׁכּוֹבְשִׁים בָּהֶן יָרָק בְּמֶלַח וּבְחֹמֶץ וּמַנִּיחִין אוֹתָן שָׁם לְהִתְקַיֵּם:
אֲפַרְכֵּס. כְּלִי עָשׂוּי לָרֵחַיִם, שֶׁרָחָב מִלְּמַעְלָה וְקָצָר מִלְּמַטָּה בְשׁוּלָיו, וְנוֹתְנִים בּוֹ חִטִּין הַרְבֵּה בְּפַעַם אַחַת וְהֵן יוֹרְדִים מְעַט מְעַט לְתוֹךְ הָרֵחַיִם וְנִטְחָנִים שָׁם. וְדֻגְמָתוֹ מָצִינוּ בְּרֵישׁ חֲגִיגָה (דף ג) עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת, שֶׁמַּכְנִיס הַרְבֵּה וּמוֹצִיא קִמְעָה:
אַשְׁרַיִךְ כֵּלִים. מַסֶּכֶת כֵּלִים:
שֶׁנִּכְנַסְתְּ בְּטֻמְאָה וְיָצָאת בְּטָהֳרָה. מַתְחֶלֶת בַּאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת וּמְסַיֶּמֶת הָאֲפַרְכֵּס שֶׁל זְכוּכִית טְהוֹרָה:
סוף הספר