ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יט · משנה ט
שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ. כְּשֶׁפִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָה אֵינָהּ טְמֵאָה מִדְרָס, דְּאִם יָשַׁב עָלֶיהָ וּבָאִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אוֹמְרִים לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. אֲבָל כְּשֶׁפִּתְחָהּ מִן הַצַּד, יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹשֵׁב עָלֶיהָ:
בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. כְּשֶׁגְּבוֹהָה עֲשָׂרָה לֹא חַזְיָא לִישִׁיבָה כֻלֵּי הַאי:
אוֹ שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז. דִּכְשֶׁיֶּשׁ לָהּ לִזְבֵּז מַזִּיק לַיּוֹשֵׁב:
נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּן. בְּשׁוּלֶיהָ. לֹא חַזְיָא לְתַשְׁמִישׁ, אֲבָל חַזְיָא לִישִׁיבָה:
מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר. עִקַּר הַתֵּבָה הִיא עֲשׂוּיָה לְהַחְזִיק בְּשׁוּלֶיהָ מַה שֶּׁמְּשִׂימִים בְּתוֹכָהּ, וְעַל יָדָם הִיא נִקְרֵאת כְּלִי. וְכֵיוָן שֶׁנִּפְחֲתוּ שׁוּלֶיהָ וּבָטְלוּ, בָּטְלוּ גַם דָּפְנוֹתֶיהָ מִלְּמַעֲלָן וְשׁוּב אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת שׁוּם טֻמְאָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: