ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יט · משנה א
הַמְפָרֵק אֶת הַמִּטָּה לְהַטְבִּילָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁמִּטַּהֶרֶת כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה, פְּעָמִים שֶׁהִיא גְדוֹלָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לִכָּנֵס בַּמִּקְוֶה וְצָרִיךְ לְפָרְקָהּ:
וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִים. גָּרְסִינַן, כְּלוֹמַר, בֵּין מְפָרֵק בֵּין נוֹגֵעַ בַּחֲבָלִים טָהוֹר. וּבְמִטָּה שֶׁנִּטְמֵאת בְּמֵת אוֹ בְמִשְׁכַּב הַזָּב אַיְרֵי, וּכְגוֹן שֶׁאֵין בַּמִּטָּה אֲרֻכָּה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם, וַאֲפִלּוּ הָכִי צָרִיךְ לְהַטְבִּילָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר לְטֻמְאָתָהּ כְּשֶׁיְּחַבְּרֶנָהּ. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִים טָהוֹר, דְּמִכֵּיוָן שֶׁפֵּרְקָהּ שׁוּב אֵין הַחֲבָלִים חִבּוּר:
הַחֶבֶל מֵאֵימָתַי חִבּוּר. בִּתְחִלָּה כְּשֶׁאָדָם מְסָרֵג אֶת הַמִּטָּה שְׁלֵמָה וְסוֹרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָתִּים וַעֲדַיִן נִשְׁאָר הַחֶבֶל אָרֹךְ הַרְבֵּה, נִטְמֵאת הַמִּטָּה נִטְמָא הַחֶבֶל, וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֶבֶל, טָמֵא, דְּכֻלּוֹ חִבּוּר הוֹאִיל וְסוֹפוֹ לְסָרְגוֹ:
מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים. אִם קָשַׁר חֶבֶל אַחֵר לְזֶה הַחֶבֶל שֶׁסּוֹרֵג בּוֹ, אֵין הַחֶבֶל הָאַחֵר חִבּוּר מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ:
נִימֵי הַקֶּשֶׁר. כְּשֶׁקּוֹשְׁרִים שְׁנֵי חֲבָלִים זֶה בָזֶה מַנִּיחִין מְעַט מֵרָאשֵׁי הַחֲבָלִים מִזֶּה וּמִזֶּה יוֹצְאִים חוּץ לַקֶּשֶׁר, וְהֵן נִקְרָאִים נִימֵי הַקֶּשֶׁר:
הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכּוֹ טָמֵא. דְּכֵיוָן דְּצֹרֶךְ לַקֶּשֶׁר הֵם, שֶׁאִם הָיָה קוֹשֵׁר בְּרֹאשׁ הַחֶבֶל מַמָּשׁ הָיָה הַקֶּשֶׁר נִתָּר, נִמְצָא שֶׁאֵלּוּ הַנִּימִין מַעֲמִידִים הַקֶּשֶׁר וְכַקֶּשֶׁר דָּמוּ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. הָווּ חִבּוּר, דְּהוּא צֹרֶךְ הַקֶּשֶׁר. טְפֵי לֹא: