ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יז · משנה יב
מְלֹא תַרְוָד רָקָב. מְלֹא כַף עַפְרוּרִית מִן הַמֵּת אַחַר שֶׁכָּלָה כָּל לַחוּת שֶׁבּוֹ:
מְלֹא תַרְוָד גָּדוֹל שֶׁל רוֹפְאִים. שֶׁהוּא גָדוֹל מִשְּׁאָר תַּרְוָדִים. וְשִׁעוּרוֹ מְלֹא חָפְנַיִם:
כַּגְּרִיס הַקִּלְקִי. כַּחֲצִי פוֹל הַבָּא מִמָּקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ קִלְקִי, וְהַפּוֹלִים שֶׁבּוֹ גְּדוֹלִים מִשְּׁאָר פּוֹלִים. וְשִׁעוּר מְקוֹם גְּרִיס הַקִּלְקִי, תֵּשַׁע עֲדָשׁוֹת שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְרֻבָּעוֹת. וּמְקוֹם עֲדָשָׁה, אַרְבַּע שְׂעָרוֹת, נִמְצָא מְקוֹם הַגְּרִיס שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ שְׂעָרוֹת:
כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה. גְּדוֹלָה מִשְּׁאָר תְּמָרִים. וְשִׁעוּרָהּ מְעַט פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה:
כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ. שֶׁצָּרִיךְ לִמְעֹךְ חֲלָלָהּ:
וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן. שֶׁל עוֹר שֶׁנִּקְּבוּ, שִׁעוּר הַנֶּקֶב שֶׁלָּהֶן:
כְּפִיקָה גְדוֹלָה. שֶׁמְּשִׂימִים בַּפֶּלֶךְ כְּשֶׁהַנָּשִׁים טֹווֹת בּוֹ:
וּמָאוֹר. כְּמִין חַלּוֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ הָאוֹרָה נִכְנֶסֶת לַבַּיִת:
שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בִידֵי אָדָם. כְּגוֹן חוֹר שֶׁחֵרְרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים, אוֹ שֶׁנָּפַל הֶעָפָר מֵאֵלָיו וְנַעֲשָׂה שָׁם נֶקֶב. וְאִם לֹא חָשַׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ אוֹ לְמָאוֹר, שִׁעוּרוֹ לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה מֵאֹהֶל הַמֵּת לַבַּיִת לְדֶרֶךְ הַנֶּקֶב:
כְּאֶגְרוֹפוֹ שֶׁל בֶּן בָּטִיחַ. דְּהַיְנוּ אָדָם יָדוּעַ אֶצְלָם, וּבֶן בָּטִיחַ שְׁמוֹ, שֶׁהָיָה אֶגְרוֹפוֹ גָדוֹל:
וְשֶׁנַּעֲשָׂה בִידֵי אָדָם. שֶׁעֲשָׂאוֹ אָדָם לְהַכְנִיס אֶת הָאוֹרָה:
נֵירוֹנִית. מַטְבֵּעַ שֶׁל נֵירוֹן קֵיסָר:
כִּמְלֹא נֶקֶב שֶׁבָּעֹל. מְלֹא מַקְדֵּחַ שֶׁל לִשְׁכָּה. וּפֻנְדְּיוֹן הָאִיטַלְקִי וְסֶלַע הַנֵּירוֹנִית וּמְלֹא נֶקֶב שֶׁבָּעֹל, כֻּלָּן שִׁעוּר אֶחָד לָהֶן. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים בְּאֶחָד מֵהֶן וְלֹא בְאַחֵר, הִלְכָּךְ תְּנִינְהוּ לְכֻלְּהוּ: