ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה ז
דִּינָר שֶׁנִּפְסַל. שֶׁפְּסָלַתּוּ מַלְכוּת אוֹ מְדִינָה, אוֹ שֶׁנֶּחְסַר:
וְהִתְקִינוֹ. שֶׁנִּקְּבוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְלֶנּוּ בְּצַוַּאר בְּנוֹ אוֹ בְצַוַּאר בִּתּוֹ:
סֶלַע. אַרְבָּעָה דִינָרִים:
וְהִתְקִינָהּ לִהְיוֹת שׁוֹקֵל בָּהּ. כֶּסֶף אוֹ זָהָב. דְּאִלּוּ דָבָר הַנִּדְבָּק כְּגוֹן בָּשָׂר וָיַיִן, הָא תַנְיָא בְּפֶרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה [בָּבָא בַּתְרָא דַּף פט] שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִשְׁקָלוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת לִשְׁקֹל בָּהֶן דָּבָר הַנִּדְבָּק:
עַד שְׁנֵי דִינָרִים. שֶׁהוּא שֶׁקֶל אֶחָד. וְהוּא חֲצִי סֶלַע:
פָּחוֹת מִכָּאן יָקוֹץ. שֶׁלֹּא יְרַמּוּ בָהּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁהוּא שֶׁקֶל. וְכֵן אִם הוּא יוֹתֵר מִשֶּׁקֶל נַמִּי יָקֹץ שֶׁלֹּא יִטְעוּ בוֹ וְיִקְּחוּהוּ בְסֶלַע: