ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה ה
שֶׁהִתְקִינוֹ. שֶׁעִקֵּם רֹאשׁוֹ אוֹ חִדְּדוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ:
הֶעָשׂוּי לִשְׁמִירָה. לְסִימָן לִרְאוֹת אִם נִכְנַס שָׁם אָדָם אִם לָאו, שֶׁאִם לֹא יִמְצָאֶנּוּ כְּמוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ בְּיָדוּעַ שֶׁאָדָם בָּא לְשָׁם:
עַד שֶׁיִּצְרְפֶנּוּ. בָּאֵשׁ לְצֹרֶךְ זֶה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
מַסְמֵר הַשֻּׁלְחָנִי. מַסְמֵר קָבוּעַ בָּעַמּוּד שֶׁלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָנִי לְהַעֲמִיד בּוֹ תְרִיסֵי הַחֲנוּת, וּכְשֶׁמְּסַלֵּק הַתְּרִיסִים נִשְׁאָר שָׁם הַמַּסְמֵר. וּמְטַהֲרִין רַבָּנָן מִשּׁוּם דְּתַשְׁמִישׁוֹ עִם הַקַּרְקַע. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: