ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טו · משנה ו
נִבְלֵי הַשָּׁרָה. נְבָלִים שֶׁמְּשׁוֹרְרִים בָּהֶם. לְשׁוֹן נֵבֶל וְכִנּוֹר:
טְמֵאִין. שֶׁהַנְּבָלִים וְהַכִּנּוֹרוֹת חֲלוּלִים הֵם וּמְנֻקָּבִים לְצַד הַנִּימִין לְהַשְׁמִיעַ קוֹל הַנִּגּוּן, וְדֶרֶךְ הַמְנַגְּנִים לְהַנִּיחַ בְּתוֹכָן הַמָּעוֹת שֶׁמְּקַבְּצִין מִבְּנֵי אָדָם הַבָּאִים לִשְׁמֹעַ, וְהָוֵי לֵיהּ מִטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן:
נִבְלֵי בְנֵי לֵוִי. הַמְּנַגְּנִים עַל הַדּוּכָן:
טְהוֹרִין. שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לָתֵת בְּתוֹכָן מָעוֹת, וְאֵין עֲשׂוּיִין לְקַבֵּל:
כָּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין. כָּל אֶחָד מִשִּׁבְעָה מַשְׁקִין, שֶׁהֵן, מַיִם יַיִן שֶׁמֶן דְּבַשׁ חָלָב דַּם טַל, מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וּמַכְשִׁירִין הַזְּרָעִים לְקַבֵּל טֻמְאָה:
וּמַשְׁקֵה בֵית מַטְבְּחַיָּא. הַמַּיִם וְהַדָּם שֶׁבְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם שֶׁבָּעֲזָרָה:
טְהוֹרִין. שֶׁהֵם אֵינָם מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וְלֹא מַכְשִׁירִין הָאֳכָלִים לְקַבֵּל טֻמְאָה:
כָּל הַסְּפָרִים מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. לְפִי שֶׁבִּתְחִלָּה הָיוּ מַצְנִיעִים אֳכָלִים שֶׁל תְּרוּמָה אֵצֶל סֵפֶר תּוֹרָה, דְּאָמְרֵי הַאי קֹדֶשׁ וְהַאי קֹדֶשׁ, כֵּיוָן דְּחָזוּ דְקָאָתוּ סְפָרִים לִידֵי פְסֵידָא, שֶׁהָעַכְבָּרִים שֶׁהָיוּ מְצוּיִין אֵצֶל הָאֳכָלִים הָיוּ מַפְסִידִים אוֹתָן, גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ הַסְּפָרִים כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ פּוֹסְלִים אֶת הַתְּרוּמָה בְמַגָּעָן, וְגָזְרוּ עוֹד שֶׁהַיָּדַיִם הַנּוֹגְעוֹת בַּסְּפָרִים יִהְיוּ שְׁנִיּוֹת לַטֻּמְאָה וּפוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה:
מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה. סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל קוֹרֵא בוֹ בְּעֶזְרַת נָשִׁים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יָשִׂימוּ אֳכָלִים שֶׁל תְּרוּמָה אֶצְלוֹ, מִפְּנֵי מוֹרָאוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ:
מַרְכּוֹף. סוּס שֶׁל עֵץ שֶׁעוֹשִׂים הַלֵּיצָנִים לִרְכֹּב עָלָיו לְצַחֵק בּוֹ:
הַבַּטְנוֹן. כְּלִי נִגּוּן גָּדוֹל, שֶׁהַמְנַגֵּן בּוֹ סוֹמְכוֹ עַל בִּטְנוֹ. וְקוֹרִים לוֹ בְּלַעַ"ז ציטר"א:
הַנִּקְטְמוֹן. מִין כְּלִי שֶׁל נִגּוּן עָשׂוּי בְּצוּרַת רֶגֶל שֶׁל עֵץ שֶׁעוֹשֶׂה מִי שֶׁנֶּחְתְּכָה רַגְלוֹ:
וְהָאֵרוּס. עָשׂוּי כְּמִין נָפָה שֶׁדָּפְנוֹתֶיהָ עֲגֻלּוֹת וְשׁוֹטְחִין עַל פִּיו עוֹר דַּק, וּמַכִּין עָלָיו בְּמַקֵּל וּמוֹצִיא קוֹל צָלוּל. וּבְלַעַ"ז טמבור"ו:
טָמֵא מוֹשָׁב. אִם יָשַׁב עָלָיו זָב וְזָבָה נִדָּה וְיוֹלֶדֶת, נַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים. דִּכְלִי הַמְיֻחָד לִישִׁיבָה הוּא:
שֶׁהָאַלָּיִת. כְּלוֹמַר הַמְקוֹנֶנֶת וּמְיַלֶּלֶת יוֹשֶׁבֶת עָלָיו, לְפִי שֶׁרְגִילִין לִסְפֹּד וּלְקוֹנֵן עַל יְדֵי נִגּוּן שֶׁל אוֹתוֹ כְלִי. וְכֵן הַמִּנְהָג הַיּוֹם בְּאַרְצוֹת הַיִּשְׁמְעֵאלִים:
אַלָּיִת. לְשׁוֹן אֱלִי כִבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק (יואל א). וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מְצֻדַּת הַחֻלְדָּה טְמֵאָה. שֶׁיֶּשׁ עָלֶיהָ צוּרַת כְּלִי. מַה שֶּׁאֵין כֵּן לִמְצוֹדַת עַכְבָּר: