ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה א
מַחַט אוֹ טַבַּעַת. טָמֵא:
שֶׁנִּמְצְאוּ בִנְחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר. בְּרִצְפַּת הַקַּרְקַע שֶׁהַתַּנּוּר מְחֻבָּר בָּהּ:
נִרְאִין. בַּתַּנּוּר:
אֲבָל לֹא יוֹצְאִין. בַּחֲלַל הַתַּנּוּר. כְּגוֹן שֶׁבְּלוּעִים בָּעֳבִי הָרִצְפָּה שֶׁל הַקַּרְקַע וְנִרְאִין בַּאֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר אֲבָל אֵין בּוֹלְטִין לְתוֹכוֹ:
אִם אוֹפֶה הוּא אֶת הַבָּצֵק. אִם בְּשָׁעָה שֶׁמַּדְבִּיק הַפַּת לְתוֹכוֹ נוֹגֵעַ הַבָּצֵק בַּמַּחַט אוֹ בַטַּבַּעַת, נֶחְשָׁב כַּאֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר וְטִמְּאוּהוּ. וְאִם לָאו, טָהוֹר, דְּתוֹכוֹ כָּתַב רַחֲמָנָא, וְהַאי לָאו תּוֹכוֹ הוּא. וּכְגוֹן שֶׁהָיוּ שָׁם בְּלוּעִים בָּרִצְפָּה קֹדֶם שֶׁחִבְּרוּ הַתַּנּוּר שָׁם, דְּאִם הִכְנִיסוּ אוֹתָם דֶּרֶךְ פִּיו שֶׁל תַּנּוּר, מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לַאֲוִירוֹ נִטְמָא הַתַּנּוּר:
בְּבָצֵק הַבֵּינוֹנִי. לֹא שֶׁבְּלִילָתוֹ רַכָּה, שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה לַסְּדָקִין. וְלֹא שֶׁבְּלִילָתוֹ קָשָׁה, שֶׁאֵינוֹ נִדְבָּק:
בִּטְפֵלַת הַתַּנּוּר. הִיא הַטְּפֵלָה שֶׁל טִיט שֶׁעוֹשִׂים סְבִיב הַתַּנּוּר לְעַבּוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיק חֻמּוֹ:
מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל. וּמֻנָּח בְּאֹהֶל הַמֵּת:
בְּטָמֵא. אִם הַתַּנּוּר טָמֵא:
טְמֵאִים. הַמַּחַט וְהַטַּבַּעַת הַנִּמְצָאִים בַּטְּפֵלָה שֶׁל תַּנּוּר:
וּבְטָהוֹר טְהוֹרִים. דְּכֵיוָן שֶׁהַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנִצּוֹל, גַּם הֵם נִצּוֹלִים עִמּוֹ, דִּבְטִילֵי לְגַבֵּי טְפֵלָה:
נִמְצְאוּ בִמְגוּפַת הֶחָבִית. בַּטִּיט שֶׁרְגִילִין לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִסּוּי עַל פִּי הֶחָבִית:
מִצִּדֶּיהָ. שֶׁל חָבִית:
טְמֵאִים. שֶׁאֵין צִדֵּי הֶחָבִית צְרִיכִים לַטִּיט:
מִכְּנֶגֶד פִּיהָ. אִם הַמַּחַט וְהַטַּבַּעַת נִמְשָׁכִים כְּנֶגֶד פִּי הֶחָבִית:
טְהוֹרִין. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ בְתוֹךְ הַטִּיט שֶׁל מְגוּפָה וְלֹא יַכְנִיסֵהוּ לַאֲוִיר הֶחָבִית. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם נִרְאִים מִתּוֹכָהּ, הוֹאִיל וְאֵין נִכְנָסִין לַאֲוִירָהּ, טְהוֹרִין:
שׁוֹקְעִים בְּתוֹכָהּ וְתַחְתֵּיהֶן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. אִם הָיָה בֵין הַמַּחַט וְהַטַּבַּעַת וּבֵין אֲוִיר הֶחָבִית מְחִצָּה דַקָּה כִקְלִפַּת הַשּׁוּם שֶׁנִּמְצָא שֶׁהֵן בְּלוּעִים לְתוֹךְ הַמְּגוּפָה וְאֵין נִכְנָס לַאֲוִיר הֶחָבִית כְּלָל, טְהוֹרִים, דִּבְטִילֵי לְגַבֵּי הַמְּגוּפָה. אֲבָל אִם נִכְנָסִים לְתוֹךְ הֶחָבִית, טְמֵאִים, שֶׁאֵין צָמִיד פָּתִיל מַצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת אֶלָּא עַל כְּלֵי חֶרֶס וָאֳכָלִים וּמַשְׁקִים, דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם טָהֳרָה בַמִּקְוֶה, אֲבָל עַל כְּלֵי מַתָּכוֹת כְּגוֹן מַחַט וְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן טָהֳרָה בַמִּקְוֶה, אֵין צָמִיד פָּתִיל מַצִּיל בָּהֶן, הִלְכָּךְ אִם נִכְנָסִים בְּתוֹךְ אֲוִיר הֶחָבִית, שֶׁאֵין בְּטֵלִים לְגַבֵּי מְגוּפָה, אֵין נִצּוֹלִים בְּצָמִיד פָּתִיל. כָּךְ נִרְאֵית בְּעֵינַי פֵּרוּשׁ מִשְׁנָה זוֹ. וְרַבּוֹתַי לֹא פֵרְשׁוּהָ כָּךְ. וּפֵרוּשָׁם לֹא יָדַעְתִּי לְהַעֲמִידוֹ מְכֻוָּן וּלְכָךְ לֹא כְתַבְתִּיו: