ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
הָיְתָה מֻפְרֶשֶׁת. שֶׁלֹּא בָּנָה הָאֻמָּן מִתְּחִלָּה הֶחָצֵר וְהַכִּירָה מְחֻבָּרִים יַחַד, אֶלָּא זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ:
חֲלָקָה. בְּלֹא בֵית קִבּוּל כְּלָל. וְזוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ קָתָנֵי:
פִּטְפּוּטֵי כִירָה. רַגְלֵי הַכִּירָה, שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה רַגְלַיִם וְהֵם גְּבוֹהִים שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, נֶחְשָׁבִים כְּכִירָה וּמִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר כַּכִּירָה עַצְמָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הֵן פְּחוּתִים מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁהֵם נִדּוֹנִים כְּכִירָה:
וַאֲפִלּוּ הֵן אַרְבָּעָה. רַגְלַיִם, נִדּוֹנִים כְּכִירָה: