ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
כִּסּוּי כַּדֵּי יַיִן וְכוּ'. וְכָל הַמְשַׁמֵּשׁ כִּסּוּי בִּכְלֵי חֶרֶס, טָהוֹר, דְּתוֹכוֹ כְּתִיב, וְהַאי לָאו תּוֹךְ דִּידֵיהּ הוּא:
וְכִסּוּי חָבִיּוֹת נְיָרִיּוֹת. עַל שֵׁם מְקוֹמָן. וְלִרְבוּתָא נַקְטִינְהוּ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לְכִסּוּי חָבִיּוֹת שֶׁלָּהֶן בֵּית קִבּוּל. וְאִית דְּגָרְסֵי וְהַנְּיָרוֹת, כְּלוֹמַר, הַנְּיָרוֹת שֶׁמְּכַסִּים בָּהֶן פִּי הַצְּלוֹחִית:
הַלְּפָס. כְּמוֹ אִלְפָּס. מַחֲבַת גְּדוֹלָה שֶׁמְּבַשְּׁלִים בָּהּ בָּשָׂר וְיָרָק, וְעוֹשִׂים לָהּ כִּסּוּי שֶׁל חֶרֶס. וּכְשֶׁהוּא נָקוּב אֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ נָקוּב וְיֵשׁ לוֹ חִדּוּד אֵין יָכוֹל לֵישֵׁב מִפְּנֵי הַחִדּוּד, אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ נָקוּב וְאַף אֵין לוֹ חִדּוּד, טָמֵא, שֶׁרָאוּי לְהָפְכוֹ וּלְהוֹשִׁיבוֹ, וְאִשָּׁה נוֹתֶנֶת בְּתוֹכוֹ יָרָק לְסַנְּנוֹ לְהִמָּצוֹת מִמֶּנּוּ הַמַּיִם:
הָרוּנְקִי. הַיְרָקוֹת לְאַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ וּדְבוּקִים זֶה בָזֶה וְנַעֲשִׂים גּוּף אֶחָד נִקְרָאִים רוּנְקִי. וְהִיא מִלָּה יְוָנִית: