ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ה
עֶשֶׂר טֻמְאוֹת פּוֹרְשׁוֹת מִן הָאָדָם. עֶשֶׂר מַעֲלוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ יֵשׁ בְּטֻמְאוֹת הַפּוֹרְשׁוֹת מִן הָאָדָם:
מְחֻסַּר כִּפּוּרִים. כְּגוֹן מְצֹרָע מֻחְלָט, וְזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת, וְזָבָה, וְיוֹלֶדֶת, שֶׁטָּבְלוּ וְהֶעֱרִיב שִׁמְשָׁן, אֲסוּרִין לֶאֱכֹל קָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיאוּ כַפָּרָתָן. וּמֻתָּרִין בַּתְּרוּמָה:
חָזַר לִהְיוֹת טְבוּל יוֹם. טָמֵא שֶׁטָּבַל וְלֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ:
אָסוּר בַּקֹּדֶשׁ וּבַתְּרוּמָה. וּפוֹסֵל אוֹתָם אִם נָגַע בָּהֶן:
חָזַר לִהְיוֹת בַּעַל קֶרִי. שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע וְלֹא טָבַל:
חָזַר לִהְיוֹת בּוֹעֵל נִדָּה. וְהָא דְּלֹא תָנֵי חָזַר לִהְיוֹת טְמֵא מֵת שֶׁהוּא חָמוּר מִבַּעַל קֶרִי, דִּטְמֵא מֵת אַב הַטֻּמְאָה וּבַעַל קֶרִי אֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן, וַהֲדַר לִתְנֵי חָזַר לִהְיוֹת בּוֹעֵל נִדָּה דְּחָמוּר מִטְּמֵא מֵת, שֶׁמְּטַמֵּא מִשְׁכָּב הַתַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן, מִשּׁוּם דְּהָנָךְ עֶשֶׂר טֻמְאוֹת פּוֹרְשׁוֹת מִן הָאָדָם, וְזוֹ טֻמְאַת מַגָּע הִיא:
מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן. מִשְׁכָּב הַתַּחְתּוֹן שֶׁל בּוֹעֵל נִדָּה כְעֶלְיוֹנוֹ שֶׁל זָב, מַה עֶלְיוֹנוֹ שֶׁל זָב טָמֵא לְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִין אֲבָל לֹא אָדָם וְכֵלִים, אַף תַּחְתּוֹנוֹ שֶׁל בּוֹעֵל נִדָּה טָמֵא לְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִין לֹא אָדָם וְכֵלִים:
שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וְצָרִיךְ לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים. דְּהָכִי תְנַן פֶּרֶק קַמָּא דִמְגִלָּה (משנה ג) אֵין בֵּין זָב הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לְזָב שֶׁרָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אֶלָּא קָרְבָּן:
וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים. דִּכְתִיב בְּזָב (ויקרא טו) וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים. אֲבָל שְׁאָר כָּל הַטְּמֵאִים סַגִּי לְהוּ בְמֵי מִקְוֶה:
חַיָּב בַּקָּרְבָּן. הֶאָמוּר בְּפָרָשַׁת מְצֹרָע גַּבֵּי זָב. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הֵבִיא קָרְבָּן הָוֵי מְחֻסַּר כִּפּוּרִים:
מְצֹרָע מֻסְגָּר. שֶׁמַּסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים לִרְאוֹת אִם יִוָּלְדוּ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה:
מְטַמֵּא בְּבִיאָה. אִם בָּא אֶל הַבַּיִת נִטְמָא כָל אֲשֶׁר בַּבַּיִת:
וּפָטוּר מִן הַפְּרִיעָה וּמִן הַפְּרִימָה. דְּלֹא אָמְרָה תּוֹרָה בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרוּמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָּרוּעַ, אֶלָּא בִמְצֹרָע מֻחְלָט:
וּמִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַצִּפֳּרִים. דְּמֻחְלָט שֶׁנִּתְרַפֵּא מֵבִיא צִפֳּרִים וּמְגַלֵּחַ אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, וּמֻסְגָּר לֹא:
שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי. כְּדִמְפָרֵשׁ בַּסֵּיפָא כְדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה:
מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְאֹהֶל. דִּבְמַגַּע כְּתִיב (במדבר יט) [וְעַל] הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם, מַשְׁמַע בֵּין יֵשׁ בּוֹ בָשָׂר כָּרָאוּי בֵּין אֵין בּוֹ בָשָׂר כָּרָאוּי. וּבְטֻמְאַת אֹהֶל כְּתִיב, אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר, וְעֶצֶם אָדָם מַשְׁמַע עַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ בָשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת:
בְּמָקוֹם אֶחָד כְּדֵי לְהַקִּיפוֹ בְחוּט עֵרֶב. שֶׁאִם יַחְתֹּךְ הַבָּשָׂר שֶׁעַל הָאֵבָר לְחוּטִים שֶׁיֵּשׁ בְּעָבְיָן כְּחוּט עֵרֶב, שֶׁהוּא יוֹתֵר עָב מִחוּט הַשְּׁתִי כִּפְלַיִם, וְיִהְיֶה בָהֶן כְּדֵי לְהַקִּיף אֶת הָאֵבָר, בְּיָדוּעַ דִּבְהָכִי הוּא מַעֲלֶה אֲרוּכָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: