ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ב
הַשִּׁירָיִים וְהַכָּלָךְ. מִינִים שֶׁל מֶשִׁי הֵן, וְהַכָּלָךְ גָּדֵל בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְתַבְנִיתוֹ כְּתַבְנִית הַזָּהָב, וְהוּא רַךְ בְּיוֹתֵר וְדוֹמֶה לְצֶמֶר:
אֲבָל אֲסוּרִים. דְּאָתֵי לְאַחְלוֹפֵי בְּצֶמֶר וּפִשְׁתִּים. וּמִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ מְצוּיִין בֵּינֵיהֶם לֹא הָיוּ מַכִּירִים בָּהֶן וְאָתֵי לְאַחְלוֹפֵי, הִלְכָּךְ אֲסוּרִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אֲבָל הָאִידְנָא שֶׁהַמֶּשִׁי מָצוּי בֵּינֵינוּ וְהַכֹּל יוֹדְעִים וּמַכִּירִים בּוֹ אֵין אָסוּר שׁוּם מִין שֶׁל מֶשִׁי בְּצֶמֶר אוֹ בְּפִשְׁתִּים, וְכֵן הַקַּנְבּוֹס שָׁרֵי בֵּין בְּצֶמֶר בֵּין בְּפִשְׁתִּים, שֶׁהַכֹּל מַכִּירִים בּוֹ:
הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. לְפִי שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לִשְׁכִיבָה, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה (ויקרא יט) לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ, אֲבָל אַתָּה מֻתָּר לְהַצִּיעוֹ תַּחְתֶּיךָ. וְהַנֵּי מִילֵי כְּשֶׁהֵן קָשִׁים וְרֵקָנִים וּנְתוּנִים עַל גַּבֵּי אִצְטַבָּא, אָז הֵן מֻתָּרִין כְּשֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ [נוֹגֵעַ] בָּהֶם, אֲבָל אִם הֵם רַכִּים אוֹ מְלֵאִים אוֹ אֲפִלּוּ רֵקָנִים וּמֻנָּחִים עַל גַּבֵּי מִטָּה, אֲפִלּוּ עֶשֶׂר מַצָּעוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְכִלְאַיִם תַּחְתֵּיהֶם אָסוּר לִישֹׁן עָלֶיהָ, לְפִי שֶׁנִּכְפָּפִים תַּחְתָּיו וְנִכְרָכִים עַל בְּשָׂרוֹ:
אֵין עֲרַאי לְכִלְאַיִם. דִּלְבִישַׁת עֲרַאי לְבִישָׁה הִיא:
אֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי עֲשָׂרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מִן הַכִּלְאַיִם:
אֶת הַמֶּכֶס. רָאִיתִי לִקְצָת מֵרַבּוֹתַי שֶׁפֵּרְשׁוּ כְּגוֹן בְּמָקוֹם שֶׁהַיְּהוּדִים פּוֹרְעִים מֶכֶס לַמּוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו, וְלוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכִּיר שֶׁהוּא יְהוּדִי. וְלִי נִרְאֶה לִגְנֹב אֶת הַמֶּכֶס לְפִי שֶׁאֵין אָדָם נוֹתֵן מֶכֶס מִבְּגָדִים שֶׁהוּא לוֹבֵשׁ. וּסְתָם מִשְׁנָה זוֹ [סָבְרָה] דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן אָסוּר, וּפְלִיגָא אַאִידָךְ סְתָמָא דִתְנַן (לקמן משנה ה) מוֹכְרֵי כְסוּת מוֹכְרִין כְּדַרְכָּן: