ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ט
הַפֶּרַח הַיּוֹצֵא. מִלְּשׁוֹן הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן (שיר השירים ו), כְּלוֹמַר מַה שֶּׁגָּדַל מִן הַגֶּפֶן יוֹצֵא וּבוֹלֵט חוּץ לֶעָרִיס:
מְטֻטֶּלֶת. הוּא הַבַּרְזֶל שֶׁהַבּוֹנִים מוֹרִידִים בַּחֶבֶל לְמַטָּה עַל פְּנֵי הַחוֹמָה לִרְאוֹת בּוֹ אֶת הַבִּנְיָן [אִם] הַחוֹמָה יְשָׁרָה, וּבוֹ מְשַׁעֲרִים אִם הַזְּרָעִים מְכֻוָּנִים תַּחַת הַפֶּרַח. וְהָכָא מַיְרֵי כְּגוֹן שֶׁגָּדְלוּ זְמוֹרוֹת הֶעָרִיס יוֹתֵר מֵעֲבוֹדָתוֹ וּפָרַח לַחוּץ, דִּבְתוֹךְ עֲבוֹדָתוֹ אֲפִלּוּ אֵין שָׁם פֶּרַח אָסוּר:
וְכֵן בְּדָלִית. וְכֵן מְשַׁעֲרִין בְּגֶפֶן יְחִידִית הַמֻּדְלֵית עַל גַּבֵּי כְּלוּנְסוֹת שֶׁאֵינָהּ עָרִיס אִם פָּרְחָה חוּץ לְשִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁהֵם עֲבוֹדָתָהּ:
תַּחְתֶּיהָ אָסוּר. תַּחַת הַזְּמוֹרָה, אֲבָל מִן הַצְּדָדִים מִכָּאן וּמִכָּאן מֻתָּר:
סִפְּקָהּ בְּחֶבֶל. שֶׁלֹּא הָיְתָה הַזְּמוֹרָה אֲרֻכָּה שֶׁתַּגִּיעַ מֵאִילָן לְאִילָן וְקָשַׁר בְּרֹאשָׁהּ חֶבֶל אוֹ גֶמִי לְהַאֲרִיךְ אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁתַּסְפִּיק עַד הָאִילָן, תַּחַת הַזְּמוֹרָה אָסוּר, תַּחַת הַסִּפּוּק מֻתָּר. אֲבָל אִם עָשָׂה הַסִּפּוּק כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עָלָיו הֶחָדָשׁ, אָסוּר לִזְרֹעַ תַּחְתָּיו: