ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ד
יַחֲזִירֶנּוּ. לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה תְּחִלָּה וְיִזְרַע הַמּוֹתָר:
עָזִיז. שֵׁם מָקוֹם:
אָמַר לוֹ מֻתָּר. שֶׁאֵין אָדָם מְבַטֵּל תְּאֵנָתוֹ מִפְּנֵי גַפְנוֹ:
בֵּית הַמָגַּנְיָה. שֵׁם מָקוֹם:
סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה. שֹׁרֶשׁ שֶׁל אִילַן שִׁקְמָה, וְהוּא אִילַן תְּאֵנָה הַגָּדֵל בַּיְעָרִים, וְחוֹתְכִין מִמֶּנּוּ קוֹרוֹת לְבִנְיָן:
תַּחַת קוֹרָה זוֹ אָסוּר וְהַשְּׁאָר מֻתָּר. שֶׁאֲנִי רוֹאֶה כָּל קוֹרָה וְקוֹרָה כְּאִילָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ: