ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
נֶקַע. בְּקָעִים שֶׁבַּשָּׂדוֹת כְּעֵין גֻּמּוֹת:
נוֹתְנִים לָהּ עֲבוֹדָתָהּ. שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹ הִיא עֲבוֹדַת גֶּפֶן יְחִידִית:
וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. וְלֹא אָמְרִינַן דְּמֵחֲזֵי כְּכִלְאַיִם, כֵּיוָן שֶׁהַגֶּפֶן וְהַזְּרָעִים בְּתוֹךְ הַגַּת אוֹ בְתוֹךְ הַנֶּקַע:
אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת אָסוּר. כְּדִין מְחוֹל הַכֶּרֶם דְּפִרְקִין דִּלְעֵיל דְּנוֹתֵן אַרְבַּע אַמּוֹת לַעֲבוֹדַת הַכֶּרֶם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
וְהַבַּיִת שֶׁבַּכֶּרֶם. שֶׁסְּבִיבוֹת הַבַּיִת יֵשׁ גְּפָנִים:
זוֹרְעִים בְּתוֹכוֹ. וְלֹא אָמְרִינַן הוֹאִיל וְהַגְּפָנִים מַקִּיפִים אוֹתוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו אֵין הַמְּחִצּוֹת מוֹעִילוֹת: