ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
קַנְבּוֹס אוֹ לוּף. שֶׁמִּינִים הַלָּלוּ אֵין הַתְלָעָה וַחֲרִישָׁה מוֹעֶלֶת בָּהֶן, לְפִי שֶׁמִּתְקַיְּמִים בָּאָרֶץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאֵינָן מַתְלִיעִין:
אִסְטִיס. צִבְעוֹ דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת, קוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי ני"ל וּבְלַעַ"ז אנדיק"ו, וּרְגִילִים שֶׁכּוֹרְתִים אוֹתוֹ וְחוֹזֵר וְצוֹמֵחַ, וּמַה שֶּׁצּוֹמֵחַ פַּעַם שְׁנִיָּה נִקְרָא סָפִיחַ. אִי נַמִּי מַה שֶּׁצּוֹמֵחַ מִן הַזֶּרַע הַנּוֹפֵל בִּשְׁעַת קְצִירָה קָרוּי סָפִיחַ:
מְקוֹם הַגְּרָנוֹת. שֶׁדָּשִׁים בּוֹ תְּבוּאָה וְקִטְנִית:
תִּלְתָּן. בַּעֲרָבִי חולב"א וּבְלַעַ"ז פינגריק"ו:
אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. דִּבְלָאו הָכִי סוֹפוֹ לְעָקְרָם, לְפִי שֶׁאִסְטִיס קָשֶׁה לַתְּבוּאָה וְהָעֲשָׂבִים קָשִׁים לַתִּלְתָּן כְּשֶׁנִּזְרַע לְמַאֲכַל אָדָם, וּמְקוֹם הַגְּרָנוֹת נַמִּי קָשִׁים לוֹ הַזְּרָעִים שֶׁמַּחְלִידִים אֶת הַקַּרְקַע וּמַלְקִים אוֹתָהּ וְלֹא חֲזִי תּוּ לִמְקוֹם דִּישָׁה:
וְאִם נִכֵּשׁ אוֹ כִסַּח. דְּהַשְׁתָּא גַּלֵּי דַעְתֵּיהּ דְּנִיחָא לֵיהּ בְּאוֹתָם הַנִּשְׁאָרִים שֶׁהֲרֵי עוֹקֵר הַכֹּל חוּץ מִזֶּה, אוֹמְרִים לוֹ עֲקֹר אֶת הַכֹּל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כִּמְקַיֵּם כִּלְאַיִם:
נִכֵּשׁ. שֶׁעָקַר הַצְּמָחִים בְּיָדָיו עִם הַשֹּׁרֶשׁ:
כִּסַּח. שֶׁחָתַךְ הֶעָלִים וְהַשֹּׁרֶשׁ נִשְׁאַר בָּאָרֶץ, תַּרְגּוּם לֹא תִזְמֹר לֹא תְכַסַּח: