ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִים. כֹּהֵן הַנִּשְׁאָל בְּאוּרִים וְתֻמִּים צָרִיךְ לִלְבֹּשׁ שְׁמֹנָה בְּגָדִים. וְכֵיצַד שׁוֹאֲלִים בְּאוּרִים וְתֻמִּים. הַשּׁוֹאֵל פָּנָיו אֲחוֹרֵי הַכֹּהֵן הַנִּשְׁאָל, וְהַנִּשְׁאָל פָּנָיו כְּלַפֵּי הָאָרוֹן, וְהַשּׁוֹאֵל אוֹמֵר הַאֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי אוֹ לֹא אֶעֱשֶׂה. וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בְּקוֹל רָם וְלֹא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, אֶלָּא בְּקוֹל נָמוּךְ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ לוֹבֶשֶׁת אֶת הַכֹּהֵן וּמַבִּיט בַּחֹשֶׁן, וְרוֹאֶה אוֹתִיּוֹת בּוֹלְטוֹת בַּחֹשֶׁן כְּנֶגֶד פָּנָיו, עֲשֵׂה כָּךְ אוֹ לֹא תַּעֲשֶׂה כָּךְ, לְפִי שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים עַל אַבְנֵי הַחֹשֶׁן שֵׁמוֹת שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְשִׁבְטֵי יָהּ, נִמְצֵאת כָּל הָאַלְפָא בֵּיתָא שָׁם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה מוֹדִיעָה לַכֹּהֵן אֵיךְ יְצָרֵף הָאוֹתִיּוֹת הַבּוֹלְטוֹת זוֹ עִם זוֹ, עַד שֶׁיָּבִין מַשְׁמָעוּתָן שֶׁל הַדְּבָרִים:
אֶלָּא לַמֶּלֶךְ וְכוּ'. דִּכְתִיב (במדבר כז) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְגוֹ', הוּא, זֶה מֶלֶךְ, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ, מִי שֶׁכָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ לָצֵאת לַמִּלְחָמָה, אַחֲרָיו, זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, [דְּהַיְנוּ] לְמִי שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בּוֹ, וְכָל הָעֵדָה, אֵלּוּ סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה: