ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה א
בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. פָּרָשַׁת הַיּוֹם:
בְּבִגְדֵי בוּץ. שֶׁעָבַד בָּהֶם עֲבוֹדַת הַיּוֹם:
קוֹרֵא. שֶׁמֻּתָּר לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, דְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה נִתְּנוּ לֵהָנוֹת בָּהֶן:
בְּאִצְטְלִית. לְבוּשׁ עָשׂוּי כְּמִין חָלוּק לָבָן,
מִשֶּׁלּוֹ. שֶׁקְּרִיאַת הַפָּרָשָׁה אֵינָהּ עֲבוֹדָה:
חַזַּן הַכְּנֶסֶת. שַׁמָּשׁ:
רֹאשׁ הַכְּנֶסֶת. עַל פִּיו נֶחְתָּכִים כָּל צָרְכֵי הַכְּנֶסֶת, מִי מַפְטִיר וּמִי פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וּמִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה. וְנוֹתְנִים סֵפֶר תּוֹרָה מִזֶּה לָזֶה, מִשּׁוּם יְקָרָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל, לְהַרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ שְׂרָרוֹת הַרְבֵּה לְמַטָּה מִמֶּנּוּ:
עוֹמֵד וּמְקַבֵּל. מִכְּלָל דְּעַד הַשְׁתָּא יוֹשֵׁב הֲוָה. נִמְצֵינוּ לְמֵדִים דִּבְעֶזְרַת נָשִׁים הָיָה קוֹרֵא, דְּאִי בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְכָל שֶׁכֵּן בְּמָקוֹם הַמְקֻדָּשׁ יוֹתֵר מִמֶּנָּה אָסוּר לֵישֵׁב אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד הֻתַּר לָהֶם לֵישֵׁב בָּעֲזָרָה, דִּכְתִיב (שמואל ב ז) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֵׁב לִפְנֵי ה':
וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. שֶׁבְּפָרָשַׁת אֱמֹר. שֶׁמֻּתָּר לְדַלֵּג בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָן אֶחָד כְּשֶׁהוּא קָרוֹב בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתֻּרְגְּמָן, אֲבָל אִם קֹדֶם שֶׁיִּגְלֹל סֵפֶר תּוֹרָה עַד מְקוֹם הַדִּלּוּג יַפְסִיק הַתֻּרְגְּמָן הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק שֶׁקָּרָא הַקּוֹרֵא, אָסוּר לְדַלֵּג וְלִגְלֹל, שֶׁנִּמְצְאוּ צִבּוּר יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים, וְאֵין זֶה כְּבוֹד הַצִּבּוּר:
יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל סֵפֶר תּוֹרָה, כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ קוֹרֵא פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית עַל פֶּה יִהְיוּ סְבוּרִים שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה חָסֵר אוֹתָהּ פָּרָשָׁה:
וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה. שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִפָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר יוֹתֵר מִכְּדֵי שֶׁיַּפְסִיק הַתֻּרְגְּמָן, לְפִיכָךְ אֵינוֹ יָכוֹל לִגְלֹל סֵפֶר תּוֹרָה עַד שָׁם, לְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִים סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר, וְסֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִיא, מִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָרִאשׁוֹן חָסֵר הוּא:
עַל הַתּוֹרָה. שְׁתֵּי בְּרָכוֹת, אַחַת לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת:
עַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַהוֹדָאָה. רְצֵה וּמוֹדִים:
וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן. סְלַח לָנוּ:
וְעַל הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁתִּשְׁרֶה בוֹ שְׁכִינָה:
וְעַל הַכֹּהֲנִים. שֶׁיִּתְבָּרְכוּ וְיִהְיוּ קָרְבְּנוֹתָם לְרָצוֹן:
וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, תְּחִנָּה רִנָּה בַּקָּשָׁה מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִוָּשַׁע, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה: