ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר. מַסְקָנָא דְּמִלְּתָא דְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא כַּן אֶחָד, וְצָרִיךְ לִטֹּל דַּם הַפָּר תְּחִלָּה כְּדֵי לְהָנִיחַ דַּם הַשָּׂעִיר בַּכַּן שֶׁהָיָה עָלָיו דַּם הַפָּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
עַל הַפָּרֹכֶת. דִּכְתִיב (ויקרא טז) וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד:
עֵרָה דַּם הַפָּר. דִּכְתִיב בְּמַתְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ (שם) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר, מִדַּם שְׁנֵיהֶם יַחַד:
וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָרֵיקָן. וְחוֹזֵר וּמְעָרֶה מִזְרָק מָלֵא תּוֹךְ הָרֵיקָן, כְּדֵי שֶׁיִּתְעָרְבוּ הַדָּמִים יָפֶה יָפֶה: