ברטנורא על משנה ידים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
עַמּוֹן וּמוֹאָב מַה הֵן בַּשְּׁבִיעִית. אֵין זֶה עַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁטִּהֲרוּ בְּסִיחוֹן שֶׁהִיא נַחֲלַת רְאוּבֵן וְגָד, דְּהַהִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא, אֲפִלּוּ אִם תִּמְצָא לוֹמַר שֶׁלֹּא כְבָשׁוּהָ עוֹלֵי בָּבֶל, עַל כָּרְחָךְ שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהּ, דְּהָא תְּנַן בְּמַסֶּכֶת שְׁבִיעִית פֶּרֶק הַפֵּיגָם, שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְבִעוּר, יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הִיא אֶרֶץ סִיחוֹן. אֶלָּא בִּשְׁאָר אֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁלֹּא טִהֲרוּ בְּסִיחוֹן וְלֹא כָבְשׁוּ מֵעוֹלָם אַיְרֵי. תֵּדַע, מִדְּמַיְתֵי עֲלַהּ מִבָּבֶל וּמִמִּצְרַיִם:
לֹא שִׁנִּיתִי מִסֵּדֶר הַשָּׁנִים. שֶׁל עוֹלָם. אַחַר הַשָּׁנָה שֶׁל מַעֲשַׂר עָנִי מְבִיאִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וַהֲרֵי בַּשִּׁשִּׁית מַעֲשַׂר עָנִי, לְפִיכָךְ רָאוּי בַּשְּׁבִיעִית מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה. וְעַל כָּרְחָךְ הַמַּעֲשֵׂר הָאָמוּר כָּאן, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הוּא, דּוּמְיָא דִּתְרוּמָה שֶׁהִיא קֹדֶשׁ, וְלֹא מַעֲשַׂר עָנִי שֶׁהוּא חֹל גָּמוּר, וְאֵין לִדְחוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִפְּנֵי עֲנִיִּים:
כְּמֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי טַרְפוֹן. לְסַיֵּעַ לוֹ:
אֲבָל לֹא לְעִנְיַן דְּבָרָיו. כְּלוֹמַר וְלֹא מִטַּעֲמֵיהּ:
מִצְרַיִם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ. שֶׁהַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ אַחַר עֶזְרָא תִּקְּנוּ לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר בְּמִצְרַיִם:
וּבָבֶל מַעֲשֶׂה יָשָׁן. תַּקָּנַת נְבִיאִים שֶׁהָיוּ קֹדֶם חֻרְבַּן הַבַּיִת, וְנִשְׁכַּח הַדָּבָר, דְּשֶׁמָּא לֹא הָיָה צֹרֶךְ עֲנִיִּים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה:
מַעֲשֵׂה נְבִיאִים. וְעַל פִּי נְבוּאָה עָשׂוּ הוֹרָאַת שָׁעָה, וְאֵין לְמֵדִים מִמֶּנָּה:
הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. לָאו דַּוְקָא. דְּאֵין זֶה מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא כְּאִלּוּ הִיא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מִיהוּ בְּתוֹסֶפְתָּא מַשְׁמַע דַּהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי מַמָּשׁ קָאָמַר: