ברטנורא על משנה ידים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
בּוֹ בַיּוֹם. אַפִּרְקִין דִּלְעֵיל קָאֵי, אַמִּלְּתֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, דְּמַיְרֵי בַּיּוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְשִׁיבָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּשְׁנָה בּוֹ בַּיּוֹם, עַל אוֹתוֹ יוֹם נֶאֱמַר:
נִמְנוּ. עָמְדוּ לְמִנְיָן, לָדַעַת מִנְיַן הַמְטַמְּאִים וּמִנְיַן הַמְטַהֲרִים, וְגָמְרוּ הַדִּין עַל פִּי הָרֹב:
עֲרֵבַת הָרַגְלַיִם. עֲרֵבָה עֲשׂוּיָה לִרְחִיצַת הָרַגְלַיִם:
שֶׁנִּסְדְּקָה. סָמוּךְ לְשׁוּלֶיהָ, וְאֵינָהּ מַחֲזֶקֶת מַיִם כְּדֵי רְחִיצַת רַגְלוֹ אַחַת:
טְמֵאָה מִדְרָס. דַּעֲרֵבָה קֹדֶם שֶׁנִּסְדְּקָה נַמִּי הָיוּ רְגִילִים לֵישֵׁב בָּהּ, וְהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת יְשִׁיבָה עִם מְלַאכְתָּהּ:
שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא. הָיָה חוֹלֵק וְאוֹמֵר עֲרֵבַת הָרַגְלַיִם כִּשְׁמָהּ, כְּלוֹמַר כִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא, שֶׁאֵין שֵׁם מִדְרָס עָלֶיהָ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: