ברטנורא על משנה ידים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
נָטַל יָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת. קָא קָרֵי שְׁטִיפָה אַחַת כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נָטַל כִּי אִם פַּעַם אַחַת עַד הַפֶּרֶק. וּבְיָדוֹ אַחַת הוּא דְּסַגִּי בְּפַעַם אַחַת, אַף עַל גַּב דְּאֵין בַּכְּלִי רְבִיעִית אֶלָּא דַּאֲתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה. אֲבָל לִשְׁתֵּי יָדָיו, אַף עַל גַּב דַּאֲתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה, לֹא מַהֲנֵי עַד שֶׁיִּטֹּל שְׁתֵּי פְּעָמִים. רִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק, וּשְׁנִיִּים עַד הַפֶּרֶק. וְרַמְבַּ"ם מְפָרֵשׁ, מִשְּׁטִיפָה אַחַת, מִשְּׁפִיכָה אַחַת. וּכְשֶׁנּוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו בִּשְׁפִיכָה אַחַת, הַמַּיִם מִטַּמְּאִים בְּיָדוֹ אַחַת, וְנִמְצָא רוֹחֵץ הַשְּׁנִיָּה בַּמַּיִם שֶׁנִּטְמָא, וְלֹא טָהֲרוּ יָדָיו עַד שֶׁיִּטֹּל מַיִם שְׁנִיִּים מֵרְבִיעִית. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדוֹ אַחַת בִּלְבַד, בִּשְׁפִיכָה אַחַת, נִטְהֲרָה יָדוֹ. וּכְשֶׁנּוֹטֵל מַיִם שְׁנִיִּים לְטַהֵר הַמַּיִם שֶׁעַל יָדוֹ, סַגִּי בְּפָחוֹת מֵרְבִיעִית. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה. הֵיכָא דְּנָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים מֵרְבִיעִית, וְנָפַל עֲלֵיהֶם כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אוֹ נָגַע בְּכִכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עִם הַמַּיִם שֶׁבְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁיְּנַגְּבֵם, אוֹ קֹדֶם שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶן מַיִם שְׁנִיִּים:
טָהוֹר. דְּכִי הֵיכִי דְּמַהֲנוּ לְטַהֵר יָדָיו, מַהֲנוּ נַמִּי לְטַהֵר עַצְמָן:
רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. דְּסָבַר לְטַהֵר יָדָיו מַהֲנוּ, אֲבָל אִינְהוּ גּוּפַיְהוּ טְמֵאִים: