ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יג · משנה יב
יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה. וְאֵינוֹ יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ עַד שֶׁיַּגְדִּיל, דְּגֵט קָטָן אֵינוֹ גֵּט:
הַיְבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁכְּנָסָה הַיָּבָם, לֹא נִבְעַלְתִּי לַיָּבָם, וְהוּא אוֹמֵר בְּעַלְתִּיךְ וְדַיֵּךְ בְּגֵט, כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ, דְּהִיא נֶאֱמֶנֶת, דְּעַד תְּלָתִין יוֹמִין מוֹקֵי אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ וְלֹא בָּעִיל:
לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. הוּא נֶאֱמָן, דְּלֹא מוֹקֵי אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ מִלִּבְעֹל יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. וּמִיהוּ אִיהִי לֹא מִשְׁתַּרְיָא, דְּשַׁוִּיתָהּ אֲנַפְשָׁהּ חֲתִיכָה דְּאִסּוּרָא, וּבַעְיָא חֲלִיצָה, וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחְלֹץ, אֲבָל לֹא כּוֹפִין, דְּהָא הוּא אוֹמֵר שֶׁבָּעַל. וְהָא דְּכוֹפִין אוֹתוֹ לַחְלֹץ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמְבַקְּשִׁין אוֹתוֹ לַחְלֹץ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאֵין כּוֹפִין וּמְבַקְּשִׁים לְיַבֵּם, מוֹקֵי בַּגְּמָרָא כְּגוֹן שֶׁגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנָּתַן גֵּט לְזִקָּתוֹ נִפְסְלָה עָלָיו, וּמִיהוּ בַּעְיָא חֲלִיצָה לְמִשָּׁרְיָהּ לְעָלְמָא. וְאִי אָמְרָה הִיא נִבְעַלְתִּי וְהוּא אוֹמֵר לֹא בָּעַלְתִּי, אֵין חוֹשְׁשִׁים לִדְבָרָיו וְלֹא בַּעְיָא חֲלִיצָה: