ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ט
אִם לֹא יָדַע הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל, רִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. דְּזִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין עָלֶיהָ הוֹאִיל וְלֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁהִגְדִּיל לֹא יָצָאת יְדֵי נְפִילָה רִאשׁוֹנָה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה. דְּלֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין. וְהָכִי נַמִּי אָמְרִינַן בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה אַחִים:
וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. דְּהָא לָאו צָרוֹת נִינְהוּ לְאִפְטוּרֵי חֲדָא בְּיִבּוּם חֲבֶרְתָּהּ. וְיִבּוּמֵי תַּרְוַיְהוּ לֹא, הוֹאִיל וְהַוְיָא צָרָתָהּ בְּמִקְצָת מַאֲמָר דְּרַבָּנָן, מֶחֱזוּ כִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד:
אֶחָד בֶּן תֵּשַׁע וְאֶחָד בֶּן עֶשְׂרִים. שְׁנֵיהֶן שָׁוִין לְכָל הָאָמוּר לְמַעְלָה, דְּכָל כַּמָּה דְּלֹא אַיְתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת קָטָן הוּא, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, וְאִם הִגִּיעַ לְחָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִרְאוּ בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס הַמְּפֹרָשִׁים לְמַעְלָה, הֲרֵי זֶה סְרִיס חַמָּה: