ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ג
שְׁנִיָּה לַבַּעַל וְלֹא שְׁנִיָּה לַיָּבָם. אֵם אִמּוֹ שֶׁל בַּעַל וְלֹא שֶׁל יָבָם, כְּגוֹן אַחִים מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם:
אֵין לָהּ כְּתֻבָּה. מָנֶה וּמָאתַיִם שֶׁהֵם עִקַּר כְּתֻבָּה הוּא דְּלֵית לָהּ לַשְּׁנִיָּה, אֲבָל תּוֹסֶפֶת יֵשׁ לָהּ:
וְלֹא פֵרוֹת. אֵין מְשַׁלֵּם לָהּ פֵּרוֹת נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁאָכַל שֶׁלָּהּ, וְאַף עַל גַּב דְּפֵרוֹת תַּקִּינוּ רַבָּנָן תַּחַת פִּרְקוֹנָהּ, וְזוֹ אֵין חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ דְּלֹא קָרִינַן בָּהּ וְאוֹתְבִינָךְ לִי לְאִינְתּוּ, וּלְפִיכָךְ הָיָה רָאוּי שֶׁיְּשַׁלֵּם לָהּ מַה שֶּׁאָכַל מִפֵּרוֹת נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ, אֲפִלּוּ הָכִי קְנָסוּהָ רַבָּנָן דְּלֹא תִגְבֵּי מִנֵּיהּ פֵּרוֹת שֶׁאָכַל בִּתְנַאי כְּתֻבָּה, כִּי הֵיכִי דִּקְנָסוּהָ דְּלֹא תִּגְבֵּי מִנֵּיהּ עִקַּר כְּתֻבָּה, דִּתְנַאי כְּתֻבָּה כִּכְתֻבָּה דָּמֵי:
וְלֹא מְזוֹנוֹת. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לָזוּן אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ תַּחְתָּיו, דְּהָא בַּעֲמֹד וְהוֹצֵא קָאֵי, אֶלָּא אֲפִלּוּ הָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְלָוְתָה וְאָכְלָה לֹא מְשַׁלֵּם, דְּאִלּוּ בְּאִשָּׁה כְּשֵׁרָה אִם לָוְתָה וְאָכְלָה חַיָּב הַבַּעַל לְשַׁלֵּם, שֶׁהַמַּלְוֶה תּוֹבֵעַ אוֹתָהּ מַה שֶּׁהִלְוָה לָהּ וְהִיא תּוֹבַעַת לְבַעֲלָהּ, דְּדַוְקָא בְּמִי שֶׁפִּרְנְסָהּ שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ הַלְוָאָה אָמְרִינַן בִּכְתֻבּוֹת הֲלָכָה כְּחָנָן דְּאָמַר מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ הִנִּיחַ מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי, דְּכֵיוָן שֶׁבִּשְׁבִיל בַּעֲלָהּ פִּרְנְסָהּ וְלֹא הִלְוָה לָהּ כְּלוּם לְמַאן קָא תָּבַע, הִיא לֹא לָוְתָה וְהַבַּעַל לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּפַרְנְסָהּ, הִלְכָּךְ מִצְוָה הוּא דְּעָבַד, אֲבָל אִם הִלְוָה לָהּ, חַיָּב הַבַּעַל לְשַׁלֵּם אִם הִיא כְּשֵׁרָה, וְאִם הִיא מִן הַשְּׁנִיּוֹת אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם:
וְלֹא בְלָאוֹת. אִם נִשְׁתַּמֵּשׁ הַבַּעַל בְּנִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ עַד שֶׁבָּלוּ אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם, דְּסָלְקָא דַּעְתֵּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה, אִם אָכַל הַבַּעַל נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ חַיָּב לְשַׁלֵּם מַה שֶּׁאָבַד וּבָלָה מֵהֶם, קָא מַשְׁמַע לָן דִּקְנָסוּהָ רַבָּנָן שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם הַבַּעַל הַבְּלָאוֹת. אֲבָל מַה שֶּׁיִּמָּצֵא מֵהֶן קַיָּמִים נוֹטַלְתָּן:
אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכוּ'. יֵשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה וּפֵרוֹת, דִּמְשַׁלֵּם לָהֶן הַבַּעַל פֵּרוֹת שֶׁאָכַל מִנִּכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהֶן. וּמְזוֹנוֹת יֵשׁ לָהֶן, שֶׁנִּזּוֹנוֹת מִנְּכָסָיו, וְדַוְקָא לְאַחַר מִיתָה, אֲבָל בְּחַיָּיו אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוּנָן, דְּהָא קַיְמֵי עֲלֵיהּ בַּעֲמֹד וְהוֹצֵא. וְאִם לָוְתָה אַחַת מֵהֶן לִמְזוֹנוֹתֶיהָ בְּחַיֵּי בַּעֲלָהּ, אֵין חַיָּב הַבַּעַל לְשַׁלֵּם לַמַּלְוֶה. וּבְלָאוֹת נַמִּי יֵשׁ לָהֶן, שֶׁחַיָּב לְהַחֲזִיר מַה שֶּׁבָּלָה וְאָבַד מִנִּכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהֶן. וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁהִכִּיר בָּהֶן, אֲבָל לֹא הִכִּיר בָּהֶן אֵין לָהֶן לֹא כְּתֻבָּה וְלֹא פֵּרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן תּוֹסֶפֶת וּבְלָאוֹת דְּאִיתְנְהוּ בְּעֵינַיְהוּ. וְהַאי דִּשְׁנִיּוֹת אֵין לָהֶן כְּתֻבָּה וְלֹא פֵּרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת וְאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט וְכוּ' יֵשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה וּפֵרוֹת וּמְזוֹנוֹת וּבְלָאוֹת, לְפִי שֶׁהַלָּלוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּצְרִיכִים חִזּוּק, וְהַלָּלוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְאֵין צְרִיכִים חִזּוּק. וּבְפֶרֶק אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין מוּכָח דַּחֲלוּצָה לְכֹהֵן גָּדוֹל דְּאוֹרַיְתָא הִיא. וְאַף עַל גַּב דַּחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט הִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, עֲשָׂאוּהָ כְּשֶׁל תּוֹרָה לְדִין זֶה: