ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ג
וְאִם לַדִּין. שֶׁאַתָּה דּוֹרֵשׁ קַל וָחֹמֶר מֵעַצְמְךָ:
יֵשׁ תְּשׁוּבָה. לְהָשִׁיב, מַה לְּעַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁכֵּן נִתְפָּרֵשׁ טַעֲמָן, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ, וְהָאִשָּׁה אֵין דַּרְכָּהּ לְקַדֵּם, תֹּאמַר בְּמִצְרִי וַאֲדוֹמִי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ טַעֲמָן:
לֹא כִי. אֲפִלּוּ אִם הָיִיתִי דָּן קַל וָחֹמֶר אֵין לָכֶם תְּשׁוּבָה. וּמִכָּל מָקוֹם הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
נְתִינִים. גִּבְעוֹנִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ וּנְתוּנִים לְחוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם: