ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה א
הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ. שׁוֹגֵג. כְּסָבוּר אִשָּׁה אַחֶרֶת הִיא:
מֵזִיד. לְשֵׁם זְנוּת וְלֹא לְמִצְוַת יִבּוּם:
אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה. לֹא מִבַּעְיָא הֵיכָא דְּהִיא מִכַּוְּנָה לְמִצְוָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ הֵיכָא דְּתַרְוַיְהוּ לֹא מְכַוְּנֵי לְמִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁהוּא מְכַוֵּן לְאִשָּׁה אַחֶרֶת וְהִיא נִתְכַּוְּנָה לְשֵׁם זְנוּת, קָנָה, דְּאָמַר קְרָא (דברים כה) יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, מִכָּל מָקוֹם:
הַמְּעָרֶה. שֶׁלֹּא גָּמַר בִּיאָתוֹ אֶלָּא הִכְנִיס עֲטָרָה בִּלְבַד. וּפְגִיעַת עֲטָרָה בְּלֹא הַכְנָסָה קְרוּיָה נְשִׁיקָה:
קָנָה. וְזָכָה בַּנַּחֲלָה, וְיוֹצֵאת בְּגֵט אִם בָּא לְהוֹצִיאָהּ:
לֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה. בֵּין בִּיאָה כְּדַרְכָּהּ לְבִיאָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, דִּכְתִיב (ויקרא כ) מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁשְּׁתֵּי מִשְׁכָּבוֹת יֵשׁ בְּאִשָּׁה: