ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
שׁוֹמֶרֶת יָבָם. מַמְתֶּנֶת לַיָּבָם:
שֶׁקִּדֵּשׁ. אֶחָד מִן הָאַחִים אֶת אֲחוֹתָהּ אַחַר שֶׁנָּפְלָה זוֹ לִפְנֵיהֶן וְהֻזְקְקָה לְכֻלָּן:
הַמְתֵּן. מִלִּכְנֹס, דְּקָא פָּגַעְתָּ בַּאֲחוֹת זְקוּקָה:
עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ מַעֲשֶׂה. שֶׁיִּכְנֹס אָחִיךָ אֶת הַיְבָמָה אוֹ יַחְלֹץ לָהּ וְיַעֲקֹר אֶת זִקָּתָהּ מֵעָלֶיךָ:
מֵתָה הַיְּבָמָה יִכְנֹס אֶת אִשְׁתּוֹ. דַּאֲפִלּוּ כְּנָסָהּ וּמֵתָה מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ:
מֵת הַיָּבָם. וְלֹא נוֹתַר אָח אֶלָּא זֶה שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת אֲחוֹתָהּ:
מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. אֲבָל יִבּוּמֵי לֹא, מִשּׁוּם דַּאֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ הִיא. וּבַגְּמָרָא פָּסִיק הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: