ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה י
בְּנֶדֶר. שֶׁנָּדְרָה הֲנָאָה מִבַּעֲלָהּ וְלֹא הֵפֵר לָהּ, וּבָאת לְחָכָם לְהַתִּיר לָהּ וְלֹא מָצָא פֶּתַח לַחֲרָטָה:
לֹא יִשָּׂאֶנָּה. מִשּׁוּם חֲשָׁד:
שֶׁהוּא בֵית דִּין. כְּלוֹמַר, מֵאוּן אוֹ חֲלִיצָה לֹא עָשָׂה חָכָם זֶה בִּיחִידִי, מִשּׁוּם דְּקַיְמָא לָן חֲלִיצָה וּמֵאוּנִים בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה לֹא חֲשִׁידֵי. אֲבָל הֶתֵּר נְדָרִים בְּיָחִיד מֻמְחֶה:
וְכֻלָּן. הֶחָכָם וְהַמֵּבִיא גֵּט וְהַמֵּעִיד עַל הָאִשָּׁה לְהַשִּׂיאָהּ, דִּתְנַן בְּהוּ לֹא יִכְנֹס, אִם הָיוּ לָהֶן נָשִׁים בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, וָמֵתוּ אַחַר כָּךְ, מֻתָּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לָהֶם דְּהַשְׁתָּא לֵיכָּא חֲשָׁד:
וְכֻלָּן. הַנָּשִׁים הַלָּלוּ:
שֶׁנִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים. כְּשֶׁאֲסָרָהּ הֶחָכָם אוֹ כְּשֶׁהֵעִיד הָעֵד שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ, וּמֵתוּ הַבְּעָלִים הַשְּׁנִיִּים:
מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא. לֶחָכָם וְלָעֵד וְלַמֵּבִיא גֵּט:
וְכֻלָּן מֻתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶן. שֶׁל אֵלּוּ הַמַּתִּירִים אוֹתָן. וְאֵינָן אֲסוּרוֹת אֶלָּא לָהֶם לְבַדָּם, דְּאֵין אָדָם חוֹטֵא בִּשְׁבִיל בְּנוֹ אוֹ בִּשְׁבִיל אָחִיו. וְכָל הָנֵי דְּאָמְרִינַן לֹא יִכְנֹס, אִם כָּנַס אֵינוֹ מוֹצִיא, חוּץ מֵהַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁאִם הוֹצִיאוּהָ בֵּית דִּין מִתַּחַת בַּעֲלָהּ בְּעֵדִים וּרְאָיָה בְּרוּרָה, אֲפִלּוּ אִם כָּנַס יוֹצִיא. וְאִם בָּאוּ עֵדֵי דָּבָר מְכֹעָר בִּלְבַד, כְּגוֹן שֶׁרָאוּ אָדָם יוֹצֵא וְהִיא חוֹגֶרֶת בְּסִנָּר אוֹ אָדָם יוֹצֵא וְהִיא עוֹמֶדֶת מֵעַל הַמִּטָּה וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, אִם כָּנַס לֹא יוֹצִיא. וְאִם לְאַחַר שֶׁבָּאוּ עֵדֵי דָּבָר מְכֹעָר יָצָא קָלָא וְלֹא פָּסִיק, שֶׁעָמַד הַקּוֹל יוֹם וָחֵצִי, אִם כָּנַס יוֹצִיא, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה, שֶׁאָז אֵינוֹ מוֹצִיא כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו: