ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. צָרָתָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן הִיא. וְכֵן אַיְלוֹנִית, דִּכְתִיב (דברים כה) אֲשֶׁר תֵּלֵד, פְּרָט לְאַיְלוֹנִית. וְכֵן אֵשֶׁת סְרִיס חַמָּה וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּבֵן אֵין לוֹ, פְּרָט לְאֵלּוּ שֶׁאֵין רָאוּי לִהְיוֹת לָהֶם בָּנִים. וְאֵשֶׁת גֵּר וְאֵשֶׁת עֶבֶד מְשֻׁחְרָר, לֹא חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, שֶׁאֵין אַחֲוָה לַגֵּרִים וְלֹא לָעֲבָדִים. אֲבָל עֲקָרָה וּזְקֵנָה, אוֹ חוֹלְצוֹת אוֹ מִתְיַבְּמוֹת:
אֲחוֹתָהּ. שֶׁל עֶרְוָה: כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ. כְּגוֹן שֶׁנָּפְלוּ לוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת מִשְּׁנֵי אֶחָיו, וְהָאַחַת אֲסוּרָה עָלָיו מִשּׁוּם עֶרְוָה, כְּגוֹן שֶׁהִיא חֲמוֹתוֹ אוֹ כַּלָּתוֹ: חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. דְּהַשְׁתָּא לֹא פָּגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, מִשּׁוּם דְּעֶרְוָה לָאו זְקוּקָתוֹ הִיא: