ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו וְכוּ'. פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ:
וְנוֹלַד לָהֶן אָח. וּמְצָאָהּ זְקוּקָה לְיָבָם, וְעָלָיו אֲסוּרָה מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ:
וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו. וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת:
וָמֵת. בְּלֹא בָנִים:
הָרִאשׁוֹנָה. הִיא אֵשֶׁת הָרִאשׁוֹן, שֶׁנָּפְלָה לְפָנָיו כְּבָר פַּעַם אַחַת, יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ:
עָשָׂה בָהּ. זֶה שֶׁמֵּת:
מַאֲמָר. פֵּרוּשׁ שֶׁקִּדְּשָׁהּ בְּכֶסֶף. וּבִיבָמָה קִדּוּשִׁין שֶׁל כֶּסֶף אֵינָם קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁאֵין הַיְּבָמָה נִקְנֵית לַיָּבָם לִהְיוֹת כְּאֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ, וְזֶה לֹא הִסְפִּיק לְכָנְסָהּ עַד שֶׁמֵּת:
שְׁנִיָּה חוֹלֶצֶת. וְלֹא מַפְטְרָה מִשּׁוּם צָרַת עֶרְוָה, דְּלָאו צָרָתָהּ מַמָּשׁ הִיא:
וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. מִשּׁוּם דְּמַאֲמָר קוֹנֶה מִקְצָת וְהַוְיָא לָהּ צָרַת עֶרְוָה בְּמִקְצָת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת: